אני יושב לי לבדי בפיצרייה בסנטר One  בירושלים ואני מבחין שבשולחן הסמוך באישה עם תינוק ונשים לידה שכול הזמן מסתכלת בי...

מעניין - אולי היא מתפלאת על ההתקנים שמוצמדים לי לאוזן חשבתי - מעיף בה מבטים מפעם לפעם ואז שגומר את משולש הפיצה - אני מבחין שמבעד לשערות מבצבץ מעבד שתל קלריון דור ישן...

טוב אז אני ניגש למפשפחתה ומספר קצת על עצמי - אז אימה (מה שנראה לי כאימה) - מספרת לי: היא חירשת הושתלה לפני שישה שנים וזה שיפר לה את השמיעה - והיא מודעת למה שהולך מסביבה...

טוב - מנסה לדבר איתה כמה משפטים - ואז אמה פותחת את הפה ואמרת לי - קשה לה לדבר ולהבין, אבל קודם לא שמעה כלל והיתה חירשת גמורה ועכשיו יש לה איכשהו שמיעה..

נו טוב אז היא שאלה אותי כמה שאלות עלי - וסיפרתי, וניפרדנו...

נו אפשר להיות מרוצים מהתפקוד השמיעתי שלה ? האם זאת שאלה של הסתכלות על מה שיש בכוס ? או שמסתכלים על   מה שאין בכוס ? יצאתי די נבוך מהמפגש הזה...