כילד קטן הפוסע בצעדים זריזים לעבר אגפו השני של בית הדירות הענק שם גרה הדודה "בדיעה"  עם בעלה" שמעה" אחיו של אבא עם שמונה ילדיהם .בית מידות גדול ומרווח דיו כדי להכיל את הילדים גם כשימצאו להם בני זוג.אבי עובדיה יחד עם אחיו שמעון ונשותיהם עלו רגלית דרך גשר בנות יעקב,"והבריחו" את הגבול מדמשק הסורית וירדו  עד טבריה והקימו את ביתם בטבריה .  שלימים נודע ונתפרסם

"כבית הדמשקאים או דאר אלשוואם" בערבית .ילד קטן כאמור שאצה לו הדרך להעביר מסר שאין חשוב ממנו."סבא ליאהו" כך קראנו לו הנכדים ואני בתוכם.ממהר כל עוד רוחי בי למלא את בקשתו.במרוצה הגעתי לבית הדוד נכנסתי בדלת הפתוחה לרווחה ולמעשה לא ננעלה אף פעם,גם לא בביתינו.דלתות היו פתחי כניסה ויציאה אינן אמורות להיות נעולות כלל. נכנסתי הישר למטבח שם עסקה דודתי "בדיעה"

בלישת תערובת הבורגול עבור "הקובה" שלה שיצאו להן מוניטין  בשכונה.

-סבא ביקש שתחזיקי את הציפור ,עד שאמא שלה תחזור מהשוק- פלטתי מתנשף מייד עם כניסתי, הדודה "בדיעה" נטלה את ידי בחיבה

מהולה בחיוך הושיבה אותי על כסא ליד השולחן  עליו היתה קערת התערובת, הניחה בידי כוס מלאה עד מחציתה במים באומרה אלי,

-שב על ידי,תעזור לי לגמור את הקובה, ואחר כך נלך יחד לתפוס את הציפור.-

ואני בתמימות של ילד בן חמש לא עלה בדעתי,כי אני היא הצפור, וכל שדודתי נדרשה לעשות היה להעסיקני עד שאמא תחזור מהשוק.

הערבים כינוהו בשפתם "חסבה" בלב העיר על שטח רחב ידים הגיעו החקלאים הערביים הניחו את מרכולתם על בדי יוטה גדולים על האדמה  שם סובבו הקונים ורכשו את הירקות והפירות שהוצעו על פי עונת השנה. והכל בערבוביה של צעקות שאון והמולה .יכולת כמובן למצוא גם פינה בה נמכרו כבשים עיזים תרנגולות וכל מה שעולה על רוחך .

כמובן שבמרחק הזמן ולמידת ענין הציפור לאשורו הבנתי  תוך תקופה קצרה את התרגיל, וזאת ביחוד כאשר בן דודי שהיה צעיר ממני בשישה חדשים הגיע אלינו הביתה בשליחות אימו עם אותה בקשה ממש.ואני משניתנה לי ההזדמנות ללחוץ על סבא "ליאהו" בענין הצפור. פשוט ביקשתי לתבוע את עלבוני והחלטתי לנסות לשאוב ממנו את סודה של הטבעת. 

טבעת זו מסולסלת היתה ועל אצבעו דמתה לטבעת מלכותית. שנצצה בכל עת שגלגל את מחרוזת אבני ענבר שגוון חום שוקו מהול  בדבש שימש בהן בעירבוביה.

  .אבני מחרוזת רבועות משהו,מעוגלות בפינותיהן . אותן גלגל סבא "ליאהו" בכל עת מצוא, וטבעתו המסולסלת היתה הפריט שמשך את כל תשומת ליבי תמיד כאשר שלחתי אליו את מבטי.

סבא "ליאהו"."אבו עבדאללה"בפי שכנינו הערבים ישב על כורסתו בהדרת כבוד,היאה למלך בעיני. כורסה רחבה ומרווחת.שאנו הילדים מנועים מלעלות עליה, כל  שכן לשבת ברכותה המפנקת.כורסה רחבה בעלת מסעדי זרועות מגולפים חרוטה בפיתוחי עלים ופרחים עד רגליותיה ההעגולות.עד שדימית את העלים ופרחיהם צומחים הישר מן הרצפה .הכורסה הוצבה אחר כבוד בפינת "הדיוואן" המרכזית ששלטה על הכניסה לבית כמו גם על יתר חדריו. "הדיוואן היה אולם רחב ומרווח ובו התנהלו מרבית האירועים בחיי המשפחה.שמונה חדרים היו סביב "הדיוואן" כולל המטבח שהיה גם מעין חדר שהוסב לצרכי בישול. בפינה המזרחית היה פרוזדור די רחב שהוביל לחדר "המונה" שהיווה מחסן למוצרי מזון בסיסיים כגון אורז, סוכר, קמח, וקטניות דוגמת חומוס שעועית פול עדשים ואפונה  הכל בשקים של עשרות קילוגרמים.אבי ואחיו שהיו צבעים בטבריה למודי נסיון מאורעות העבר דאגו למלאי תמידי של מוצרי מזון .שלא יחסר.

סבא "ליאהו"ישב בכורסתו ,צינורית הנרגילה בידו ושאף מלוא ריאותיו את הטבק הלח והמהודק  שבראש המעוגל של הנרגילה ובקצהו העליון מעין קערית קטנטנה עליה הונח הטבק הרטוב ומעליו גחלי הפחם הלוחשים .סבא שאף עמוקות דרך פיית הצינורית והמים בקנקן שבתחתיתו בעבעו ונתערבלו עם כל שאיפה.

ניגשתי אליו בגייסי את כל עורמת ילד בן חמש שאומץ ליבי הרשה.יען כי סבא "ליאהו"היה אדם רם קומה, עיניו הכחולות בגוון הפלדה הביטו בי וחדרו לעמקי נישמתי. ובכל זאת אזרתי אומץ ושטחתי בפניו את הטענה על ההונאה שנעשתה בי, בענין הציפור.

סבא  הביט בי וחיוך ריטט בקצה שפמו העבה והמחודד בקצותיו.שפם זה שיווה לו בעיני מראה מפחיד ומרטיט בעליל.

-זה מראה לי שאתה כבר ילד גדול וחכם - שח אלי בקולו הרועם. משהבנתי ,שדעתו נוחה ממני אמרתי ממשיך בתעוזתי.

-תראה לי את הטבעת שלך-   הוא הניח בזהירות את צינורית הנרגילה ומשך את הטבעת מאצבעו , והניחה בידי, היבטתי נדהם בטבעת הקסומה ,תוהה כיצד נענה סבי כה מהר .הוא הניח את כף ידו מתחת לידי וכופף  את אצבעותי על הטבעת.ואמר.

-פתח את ידך "אוסי"- כן  כך קרא לי בחיבה תמיד. פתחתי את ידי הקפוצה בזהירות והנה שוד ושבר הטבעת שהיתה יאה למלך נתפרקה בידי והיתה לשלושה עיגולים גליים קמוטים ומסולסלים ,שלוש טבעות  עשויות  וקלועות זו בזו אחת ברעותה, ולא ניתן היה בשום אופן לנחש כי אכן טבעת אחת היא זאת. פרשתי את שלושת הטבעות,עד היותן לשרשרת קצרה מלאה פיתולים.ושוב שלחתי מבט

לאצבעו של סבא,משום שעלה בדעתי שזהו אחד הטריקים של סבא"ליאהו" "האוונטות"של סבא היו לשם דבר בשכונה הערבית בה בחרו הורנו לבנות את ביתם. כמשפחה יהודית יחידה.וזאת לדעת ,סבא ליאהו בפינו הנכדים. "אבו עבדאללה" בפי שכנינו הערבים

שמעולם לא קראנו לו בשמו אלא ",גידי" ובכל הדרת הכבוד הראויה.

לא, זה לא היה שום מעשה כשפים, והשרשרת שבידי אכן היתה טבעתו של סבא "ליאהו"עוד אני חוכך בדעתי כיצד לנהוג ומה לעשות בחלקים שבידי.אמר לי תוך מבט עמוק מעיניו הכחולות--אם אתה כבר כזה חכם,.  -ברגע שתדע להחזיר את החלקים לטבעת אחת.תקבל אותה מתנה -אך סודה של הטבעת לא היה בעובדה שהיא מתפרקת,אלא בכך  שסבא ידע תמיד מתחת לאיזה פינגן הוסתרה הטבעת שלו זה תמיד התחיל בערב שבת לאחר הקידוש והארוחה הדשנה כאשר כל הבוגרים בבית, ובנוסף גם שכנים ערביים שהגיעו מידי ערב שבת לחזות בפלא והקסם של  " אבו עבדאללה"זו היתה דרך בלוי לכל הבוגרים בבית,שכללה משחק ניחוש של הפינגן שמתחתיו הוסתרה הטבעת .אחד הנוכחים נילוה תמיד לסבא כדי לודא את יציאתו מהחדר כאשר הטבעת הוסתרה .ויתר על כן דאגו לסובב את "הסוניה"

מספר סיבובים עד שהנוכחים עצמם לא ידעו כבר היכן היא חבויה  "הסוניה"היה מגש נחושת בקוטר של כשישים סנטי מטר חרוט במוטיבים מן המקרא מעשה ידיו של אבי להתפאר.שהיה אמן בריקועי נחושת ומהמשובחים שבהם.

כל הבוגרים הנוכחים גברים ונשים לגמו מן הקפה שאמא הכינה תוך השמעת קולות ההנאה הראויים מאיכותו.מיד עם סיום שתית הקפה,היו הנוכחים מפצירים בסבא ליאהו אבו עבדאללה שיפקיד את טבעתו בידם על מנת שיסתירוה מתחת לאחד הפינגנים כנדרש.אזי היה מוטל על סבא לנחש ולגלות היכן מוסתרת הטבעת מיד עם כניסתו של סבא לחדר הוא שלף את המסבחה הדבשית מכיסו והתחיל בסיפורי מעשיות .על נסיכים ובנות מלך .חיות יער אימתניות .אריות נמרים דובים נחשים .והסיפורים גלשו אל תוך הלילה והגיעו עד לשעות הבוקר המוקדמות וסבא היה שולף כל פעם את אחד הפינגנים שהיה אמור להיות ריק כיון שהמטרה היתה להותיר את הטבעת בפינגן האחרון שנותר על הסוניה שם נחה טבעתו כממתינה לגילויה הודאי והסופי מה ששמש כאות לכל הנוכחים לפרוץ בקריאות התפעלות סקרנות ותהיה על יכולתו לנחש כל פעם מחדש את מקומה של טבעתו.

סבא ליאהו נפטר כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העצמאות .כשמלאו לי כשמונה שנים ואני נותרתי עם תעלומת הטבעת המתפרקת, ותהיה שקיננה בי ובה השאלה האם המסבחה וסיפוריה הם שהיו מכונים את ידיו בעת הסרת הפינגנים אחד אחד עד האחרון שבהם.?

     סוף מאת זיתוני יוסף.