הכיתי את ידי בקיר ולא ויתרתי כי הסטירה אשר סטרת לי כאבה חרטה לי חתכים בלב, עד שנקרעתי מכאבים, ומתשוקה ואהבה.
בכיתי על כתף זרה, בכיתי על הקיר נשענת הוצאתי את הכעס הכאב והעלבון זרקו אותי, עזבו אותי מושפלת נותרתי עם אגרוף כואב מקיר בטון.
אל תרחמו עליי, כי סבלנות כבר אין לי אל תכסו אותי בעטיפות לא-לי הייתי- עוד מעט אינני חפשו אותי, אני אי שם בין עננים.
אם הנשמה יכלה לצאת להסתובב ברוח אז הנשמה השלי יצאה וזעקה בלי קול ולא שמעת, אטמת עצמך בכוח והקירות, קירות בטון- סופגים הכל. |