בדרך אל הים אני תמיד עוברת דרך כיכר אתרים. המקום מעורר בי הרבה רגשות, בעיקר געגועים לתל-אביב של שנות ה-80, לקו 5 עם כרטיסן עצבני שצועק על כולם להיכנס פנימה, לקולוסאום וקולנוע דן שמעולם לא ביקרתי בהם אבל האפשרות שאולי פעם כן ריחפה באוויר ועטפה אותנו בתקווה נעימה וציפייה לדברים שעוד יבואו.

נכנסתי לתוך המבנה ומולי ראיתי שלושה צעירים: זוג בחור-בחורה ועוד בחור. לבחורה היה גוף חביתי  כלומר רוחב הישבן שלה היה שווה לאורך בין הבטן לגב. החבר שלה חיבק אותה ותחב את ידו לתוך המכנסיים שלה, בהתחלה רק קצת, אבל אחר-כך הוא הפעיל קצת לחץ עד שהצליח לתחוב את כל כף היד פנימה עד שהיא נעלמה.

באופן לא מפתיע, אפילו די צפוי, הוא היה רזה מאד. יחד הם נראו כמו אותם בעלי-חיים ששוררת ביניהם סמביוזה, כלומר שטפיל קטן חי על גוף של חיה גדולה.

בהתחלה, הבחורה התנגדה ושלפה משם את היד שלו, אבל הוא שב ותחב אותה פנימה עד שנעלמה והיא התייאשה מלסלק את ידו. ככה הם צעדו לפני עד שהגענו לגשר שלפני המלון. הבחורה שוב דחפה את ידו של הבחור, אבל אוי ואבוי כשהוא שלף אותה רק גדם נותר, כף היד נעלמה בתוך המכנסיים!

הם עצרו בבת-אחת ואני גם, כף היד שלו נעלמה לגמרי. הבחורה מיששה את עצמה בהססנות, שני הבחורים עמדו קפואים, אף אחד מהם לא העז להכניס לשם יד.

ניגשתי אליה, הוצאתי מהתיק מסטיק חריף של חברת XXX ונתתי לה: "תלעסי" פקדתי עליה והיא צייתה. מבוהלת, לקחה את המסטיק הכניסה לפיה ולעסה.

האפצ'י חזק החריד את המונוטוניות של המכוניות החולפות ברחוב הירקון, הומלס שחירבן מאחורי שיח עף הצידה כשמכנסיו מופשלים, ואז ראינו את כף היד מוטלת על הרצפה, מוכתמת קצת בנזלת. הבחור מיהר להרים אותה ולחבר אותה בחזרה לפרק ידו הגידם.

"תודה, תודה לך" הוא אמר לי והושיט לי את ידו ללחיצה.

לאחרונה, התרבו הטקסטים השיווקיים ברשתות חברתיות שמתחזים לפוסטים תמימים של אנשים המתארים את שגרת יומם.

החלטתי גם אני לנסות את כוחי בכתיבת טקסט שיווקי מתחזה, אולי השגרה שלי שווה משהו? אולי מזרם התודעה שלי אפשר להרוויח כסף?