כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    ארכיון

    המכונה הכי משוכללת בעולם

    4 תגובות   יום ראשון, 16/1/11, 09:52

    ''

    המכונה הכי משוכללת בעולם

    מבחר סיפורים סיניים על בריאות

    לילדים ולהורים כאחד

     

    מאת: ד"ר גדעון רון ויוסי בכר

    הוצאת דני ספרים

    *  *  *  *  * 

    (96 עמודים, 89 ₪) 

    "האם יש משהו שחשוב לנו יותר מבריאות ילדינו?" שואלים מחברי הספר. מסתבר שלא.

    לפני מספר שנים ערך כתב עת יוקרתי בארה"ב סקר כלל-עולמי ובו נתבקשו אלפי אנשים להשיב על השאלה: "מהו הדבר החשוב לכם ביותר?" מבין כל האפשרויות (מעמד, כסף, זוגיות, קריירה ועוד) זכתה במירב הקולות התשובה: "הבריאות של הילדים". זו הסיבה שמחברי הספר ד"ר גדעון רון ויוסי בכר יזמו, לטובת הילדים וההורים כאחד, את המסע הנוכחי להכרת הבריאות.

    ומה עם הבריאות? האם ייתכן שמרוב התעסקות במחלות ובתרופות הזנחנו אותה קצת? האם שכחנו כפי שחושך מגרשים באור (ולא במקלות), כך מחלות "מסלקים" בבריאות (ולא בתרופות)? והבריאות, הגופנית והנפשית, באמצעות מי היא מתבטאת? באמצעות המכונה המשוכללת ביותר בעולם – הגוף. הגוף הוא מכשיר מיומן בעל יכולות מגוונות שעובד בשבילנו כל הזמן ולכן חשוב שנקשיב לו ונשמור עליו. ומכיוון שהוא די ותיק בעולם, תלווה אותו במסע הבריאות הזה, חשיבה-בריאותית רבת שנים אף היא – הסינית. 

     

    בתקופתנו, תקופה בה כמעט כל מוצר הוא "תוצרת סין", ניתן ללמוד מהתרבות הסינית גם פרק בהלכות בריאות. מסופר שהרפואה הסינית התפתחה בתקופה בה נהוג היה לשלם לרופא רק כל זמן שבריאים, לכן הדגש הוא על מניעת מחלות ולא רק על הגילוי המוקדם וניסיון הריפוי כפי שנהוג במערב. ובלשונו של הספר: "בשטח הריפוי יש אמירה די נודעת: כוח המרפא של הרפואה המונעת".

    מסרים חיוביים שראוי שיעברו מהורים לילדיהם, נוהגים הסינים להעביר באמצעות סיפורים (מידע ללא סיפור, לדבריהם, כמוהו כתבשיל ללא תבלין).

    הספר מכיל 22 סיפורים מחורזים, מהנים (לילדים) ומחכימים (להוריהם), המלווים נסיך סיני מילדותו עד זקנתו כקיסר. בינות לחרוזי הסיפורים יחייכו אליכם נושאים חשובים כגון: תזונה נכונה, שינה מספקת, חשיבה חיובית, שמירת הסביבה ועוד.

    על מחברי הספר:

    ד"ר גדעון רון, מראשוני העוסקים ברפואה הסינית בישראל. מחבר הספר 'בריאות נוסח סין'. מומחה-יועץ בנושאי בריאות ברדיו ובטלוויזיה. חורז להנאתו מגיל שבע.

    גדעון רון הינו ד"ר לרפואה סינית ונטורולוג, מרצה בכיר בנושא הרפואה המשלימה, מתגורר במושב אמירים. חזר ארצה ב-1976 אחרי שמונה שנות לימוד והוראה בחו"ל כולל דוקטורט בסין, הקים את בית הספר לרפואה אלטרנטיבית באוניברסיטת חיפה, ניהל את היחידה לרפואה משלימה בבית החולים 'זיו' בצפת ומטפל בחולים במרפאותיו בתל אביב, חיפה, ראשון לציון ואמירים. היה בין מייסדי האגודה הישראלית לריפוי סיני מסורתי, כתב את הערך "רפואה לא קונבנציונלית" באנציקלופדיה העברית.

    לפרטים נוספים  http://www.refua-sinit.co.il.

    יוסי בכר, פזמונאי, סופר, מפיק ואיש חינוך. אחראי לשורה ארוכה של פזמונים, ספרים, תוכניות רדיו וטלויזיה והפקות חינוכיות.

    קיבלתי את הספר לסקירה. העטיפה החיצונית מאד "מזמינה" לפתוח את הספר והתברר כי תוכו כברו: הטקסט מודפס על דפים צבעוניים עם שלל איורים יפהפיים. ספר שובה לב. הסיפורים כתובים בחריזה. עובדה זו משכה את תשומת לבי אך גם קצת הפתיעה אותי. המשכתי לקרוא ותמהתי: מדוע החריזה? בשאלה הזאת פתחתי את שאלותיי לד"ר גדעון רון, אחד ממחברי הספר.

     

    בשיחה מקדימה איתך, גדעון, טענתי כי החריזה הפריעה לי, בעיקר מפני שהטקסט הוא בעל שיוך כפול (מתייחס לטקסט חינוכי וספרותי), כמו גם לנמען כפול (מתייחס למבוגרים כמפקחים ולילדים). אני עדיין תוהה, מדוע בחרתם לכתוב בחרוזים.

    הבחירה נפלה על חריזה מפני שבחריזה, בשונה מפרוזה, קיימת נוכחות גדולה יותר של הכותב באינטראקציה בינו לבין הקורא את הטקסט, וגם באינטראקציה בין ההורה המקריא את הטקסט לילד המקשיב לו; ועוד, בכתיבה מחורזת, יש לכותב השפעה גדולה יותר על המלים והן על המנגינה (הקריאה בהטעמה ולפי המקצב).  

    הקשר בין חריזה לסיפורים סיניים מקורו בעבר הרחוק; החריזה הראשונה הידועה בהיסטוריה היא סינית. הסינים אוהבים חריזה משתי סיבות עיקריות: ראשית, מפני שהמשפטים החרוזים נשמעים לדעתם, הרמוניים  ויפים יותר,  וקריאתם נשמעת תמיד חלקה ונעימה לאוזן. שנית, החריזה עוזרת לדעתם, לזכור את הכתוב ולהעבירו לדורות הבאים. החל מהמאה השביעית,בימי שושלת טאנג, פיתחו הסינים טכניקת חריזה המכונה בפיהם ya yun.

    ולעניין הטקסט בעל השיוך הכפול (חינוכי וספרותי): ראוי שכל טקסט המנסה לחנך ייכתב בדרך ספרותית כלשהי, כדי שהקורא, המתענג על הטקסט, לא ישים לב לניסיון לחנך אותו; ומנגד, איני מכיר טקסט ספרותי שאינו מנסה להעביר מסר כלשהו. ומסר, כל מסר, יש בו יותר משמץ של חינוך.

     

    ניכר הנסיון ליצירת טקסט אמביוולנטי הפונה לשני הנמענים, אך לדעתי הטקסט אינו מותאם מספיק למבוגרים מבחינת המורכבות. חסרים בו דגמים הלקוחים ממערכת הספרות למבוגרים.  

    כפי שציינת בשאלתך, טקסט המופנה לשני נמענים שונים מכונה 'טקסט אמביוולנטי' (כאשר אמביוולנטיות משמעה, עפ"י המילון, "דו ערכיות, קיום רגשות, שאיפות או נטיות המנוגדים זה לזה"). השימוש במונח אמביוולנטי הוא ביטוי לשונוּת הקיימת בין הגישה המערבית לגישה הסינית. בחברה המערבית שולט רעיון ה- "אוֹ אוֹ" (או זה או זה), בעוד שבפילוסופיה הסינית רווחת גישת ה- "גם וגם" (גם זה וגם זה).

    לדוגמא: במערב, נוצרי לא יתפלל בבית כנסת או במסגד. במזרח, לעומת זאת, לבודהיסט אין כל בעיה להתפלל במקדש דאואיסטי, או לדאואיסט אין בעיה להתפלל במקדש בודהיסטי. אצלנו מלחמות הדת אינן פוסקות ובסין, כבר אלפי שנים לא הייתה ולו מלחמת דת אחת.

    רעיון היין והיאנג, שהוא בבסיס תפיסת העולם הסינית, מדגיש שוב ושוב את ההשלמה שבין ההפכים ולא את היותם עומדים בסתירה זה לזה.

    אם כן, כתיבה לשני נמענים על פי המחשבה הסינית, אינה כתיבה אמביוולנטית אלא כתיבה קומפלימנטרית. הסינים, מסתבר, הקדימו את דרך החשיבה של תורת הקוונטים בפיזיקה המודרנית, הגורסת כי תיאורים שונים של המציאות, שלכאורה סותרים זה את זה, עשויים להיות כולם נכונים. הפיזיקאי הדני נילס בּוהר כינה תיאוריות מסוג זה 'קומפלימנטריות', כלומר משלימות זו את זו לתמונה אחת כוללת.

    מכל האמור לעיל משתמע, כי הטקסט של הספר 'המכונה הכי משוכללת בעולם' פונה אמנם לשני נמענים שונים, אך אין הוא אמביוולנטי. המכנה המשותף הבריאותי בין הילדים להוריהם מושרש עמוק בין שני הדורות, כך שההשלמה גוברת כאן על הניגוד. כידוע, אין דבר החשוב יותר להורים מבריאות ילדיהם, והילדים, עד גיל מסוים הם תחת המטריה של הוריהם והם סומכים עליהם (בהכרה או בתת-ההכרה) שהההורים, ידאגו לבריאותם; וההורים אמורים לדעת שאם הם רוצים להשפיע חיובית על ילדיהם, הדרך היעילה ביותר – היא הדוגמה האישית.

    קיימת תופעה די חדשה ומאוד שלילית בתחום הפרסומת; הפרסומות לג'אנק פוד (הגלויות: ברדיו ובטלוויזיה והסמויות: בסרטי ילדים) מופנות כיום ישירות לילדים, וההורים חייבים להיות עֵרניים לכך. בריאות הילדים על כן, היא פרויקט משותף של ההורים והילדים כאחד ויש למצוא את המכנה המשותף, שיאפשר להם לדבר באותה השפה ולחתור ביחד באותה הסירה.

    לגבי דגמים ספרותיים למבוגרים: כפי שמוסיקה או ציור מודרניים אינם מצווים להתיישר על פי הקודים השמרניים, כך גם בכתיבה: לא תמיד חייבים להתיישר על פי דגם כלשהו, בייחוד בכל מה שנוגע לילדים ולמבוגרים – אין מי שחולק על כך שבכל מבוגר מסתתר ילד קטן, ובכל ילד, בייחוד בעידן זמינות המידע, מסתתר מבוגר קטן.

    הספר אינו מיועד לפעוטות אלא לבני שמונה ומעלה, גיל בו הילדים בוחרים את הספרים בעצמם, האם לדעתך נושא הבריאות עשוי לעניין אותם יותר מאשר צפייה בטלויזיה ומשחקי מחשב?

    אין ויכוח על כך שילדים מעדיפים כיום צפייה בטלוויזיה ומשחק על פני קריאה; ולא רק הילדים אינם מתעניינים בבריאות. לצערנו, גם המבוגרים נזכרים בה רק כאשר היא איננה. לכן יש מקום להוצאת ספר שכזה, שהוא בבחינת החזקת האצבע בסכר.  

    כפי שכבר הזכרתי, הפרסומות כיום משוגרות (בציניות רבה) ישירות למוחם של ילדינו (מניסיון לשכנעם לצרוך מזון קלוקל ועד ניסיון לשכנעם להשפיע על הוריהם להתחסן כנגד השפעת); לכן חשוב, יותר מבעבר, להתחיל ולפתח מודעות לבריאות אצל הילדים כבר בגיל צעיר ככל האפשר.

    לגבי השאלה לאיזה תחום גילאים מיועד הספר: אין לפסול את האפשרות שהוא מיועד לגילאים 4 עד 40 (עם אופציית הארכה ל-80).  

     

    גדעון, איך אתה מציע להתגבר על התפיסה שכל מה שתוצרת סין זה "לא שווה", לעומת הרפואה הסינית עתיקת היומין, שמגלה לנו את נפלאות השמירה על הבריאות?

    ראשית, 'תוצרת סין' של פעם אינה 'תוצרת סין' של היום. התרבות הסינית, לפני אלפי שנים, הייתה, כידוע, מפותחת יותר מתרבות המערב. שנית, ראוי להבהיר משהו בנוגע למוצרים עכשוויים 'תוצרת סין': א. לא מעט מוצרים מתוצרת סין (טקסטיל, הנעלה, או מכשירים אלקטרוניים) הם מאוד מאוד איכותיים ויוקרתיים. ב. בנוגע למוצרים דלי האיכות המגיעים משם, ראוי לגלות לקהל הקוראים טפח ממערכת הסחר של אנשי המערב עם סין: עובדה (לא כל כך ידועה) היא שהסינים מתיחסים אל המילה "לא" כאל מילה מאוד לא מנומסת וממעטים להשתמש בה. ניקח מקרה שיזם מערבי מעוניין לייצר בסין מוצר מסוים, נאמר סכו"ם מפלסטיק, והיצרן הסיני נוקב במחיר ליחידה: חצי ג'יאו לכל כפית (10 ג'יאו שווים יואן אחד ששווה כ-55 אגורות). היזם המערבי יתמקח איתו על המחיר ויוריד אותו לרבע ג'יאו ליחידה. הסיני לא יאמר "לא", הוא פשוט יכניס פחות חומר גלם (פלסטיק, במקרה שלנו) לכל כפית והיא תצא באיכות טובה פחות. דבר דומה קורה כאשר יזם מערבי מעוניין לתפור חולצות בסין ומתווכח על המחיר; הסיני יסכים איתו על המחיר אבל יקטין טיפה את גודל הכפתורים, וכך הלאה.

    אולי יש איזה שמץ של אמת בטענה שהסינים הם צאצאי עשרת השבטים שהלכו לנו לאיבוד.

     

    כידוע, מעשיות שלא כמו אגדות, הכוללות אלמנטים פלאיים, שייכות לספרות עממית (במקרה שלנו, סין). אתה גדעון ויוסי בכר המחברים, בחרתם במעשיות עם נסיך וקיסר ללא שמות. האם יש למעשיות מקום בתרבות העכשווית המבקשת הוכחות ודיוקים?

    לגבי מעשיות מול אגדות – אביא אנקדוטה: תת-הכותרת של הספר (שהיא כיום 'סיפורים סיניים על בריאות') הייתה במקור 'אגדות-סיניות אמיתיות על בריאות'. היא שונתה לבקשת הוצאת הספרים.

    ובנוגע לאי-ידיעת שמם של הנסיך והקיסר: זה נכון שידיעת שמו של גיבור הסיפור יוצרת זיקה אליו, אבל לא בטוח שלילד ישראלי קל להזדהות עם שם כמו צ'אנג, למשל.

    ועוד בקשר לנתינת שמות לדמויות הסיפור: כאשר נושא הסיפור חשוב יותר מנשוא הסיפור, יש לחשוב פעמיים בעת מתן שם לנפשות הפועלות. מסתבר שגם הנס כריסיטאן אנדרסן חשב כך, ואמנם לאורך כל ספרו 'הזמיר של מלך סין' לא מוזכר שמם של המלך/ראש השרים/שר המשוררים או הנערה.  

    ולגבי השאלה האם יש למעשיות מקום בתרבות העכשווית, זו המבקשת הוכחות ודיוקים, התשובה היא שבכל הקשור לבריאותנו, יש ויש מקום למעשיות, המבטאות חשיבה "לא מוכחת" ו"לא מדויקת"; זאת מפני שהצורך ב"הוכחות ודיוקים" לכל דבר הקשור לבריאות הגוף, משכיחה מאיתנו את העובדה שהגוף בעצם איננו מדעי! כלומר הוא לא נוצר ע"י מדען, בכלים מדעיים (שהוא, המדען, יצר לשימושו). לכן הדרך לגשת אל הגוף בהקשר בריאותי אינה אמורה להיות מדעית.

    חשוב להוסיף כי בכל הקשור לפיתוח תרופות למחלות ו/או ציוד רפואי למקרי חירום, יש מקום לגישה המדעית, אך לא במה שנוגע לבריאות. ותקצר כאן היריעה מלהסביר את ההבדל בין עיסוק במחלות (ודיכוי הסימפטומים שלהן בעזרת תרופות) – דבר המשאיר אותנו "תקועים" (עם התרופות ועם המחלות) – לבין עיסוק בבריאות, המחזיר את הגוף לתיפקוד יעיל ובריא.

     

    כיצד התגבש הרעיון, כיצד נעשתה הבחירה לפנות לילדים דרך ההורים, כשהיום אנו נוקטים בגישה הישירה; או: למה ליצור נמען כפול. היום ההורים פחות מחליטים על בחירת הספרים.

    אם נביט נכוחה על המצב, ספרי ילדים נבחנים תמיד דרך העיניים של שתי קבוצות שונות: קהל היעד – הילדים, והמבקרים והשופטים שהם המבוגרים.

    ראוי לציין, כפי שנרמז קודם, כי הילדים כיום הנם הרבה יותר "מבוגרים" מאשר המבוגרים היו אי פעם בגילם. בעבר המידע הועבר לילד אך ורק באמצעות המבוגר, כיום המידע מגיע לשני הדורות בו-זמנית – מהטלוויזיה ומהאינטרנט.     

    ימים יגידו אם הספר 'המכונה הכי משוכללת בעולם' הוא פנייה לילדים דרך ההורים, או פנייה להורים דרך הילדים.

    כפי שאנחנו למדנו מילדינו שלא לקטוף פרחים מוגנים, כך הורי הילדים של היום, ראוי שילמדו מילדיהם פרק בהלכות בריאות.

    הציפיה שלנו, שכבר מתחילה להתגשם, היא שאנשים/זוגות צעירים, בני עשרים עד ארבעים, הורים ושאינם הורים, יקנו את הספר האחד לשני וכמתנה לחבריהם.

     

    התרשמותי: כפי שכתבתי קודם, הספר מאד מרשים, ולמרות התשובות שקיבלתי, אני עדיין לא שלמה עם החריזה, בסיפורים ארוכים או במעשיות ארוכות החריזה מאבדת את השפעתה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/11 17:54:
      ג'יימי, תודה על הקריאה והתגובה המנומקת. ושוב תודה.
        20/1/11 17:53:
      צחיתוש, תודה על הקריאה והתגובה.
        17/1/11 10:28:
      תודה על ההמלצה והפרשנות היפה
      אהבתי וכיכבתי. המשך שבוע נעים וחמים
      צחיתוש♥
        16/1/11 16:03:
      ראיון שהוא מלאכת מחשבת של המרואיין. כל כך רהוט, כל כך מחכים ואינטליגנטי. עם תשובה לכל קושיה והסבר לא דרישה, ללא התבטלות בפני המראיינת, תוך גאווה מקצועית של איש חכם היודע את תורתו ואת רזיה. כתבה שראויה להילמד בבית ספר לתקשורת.

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימת קריאה

      • שירי אהב"ה וזה"ב - הסונטות של לאה גולדברג
      • יומני לאה גולדברג
      • על משכבם בלילות - יהודית רותם
      • תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
      • ברכּוּת של קטיפה - יהודית בר-אל