בד בבד עם הרדיפה ההמונית אחר פירות יבשים, מסוגים ומזנים שונים, פירותיה של ארץ ישראל הם החשובים, המשובחים והבריאים ביותר.  ימים ספורים לפני ט"ו בשבט, סקירה תזונתית קצרה על הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ואשר נמצאים, או צריכים להימצא, במוקד ראש השנה
בימים אלה, לקראת ט״ו בשבט, גובר העיסוק בפירות היבשים. ברכיבים שלהם, אחוז הסוכרים, היתרונות הבריאותיים הגלומים בהם, לצד החסרונות, וכדו׳. משום מה, גולת הכותרת של ראש השנה לאילנות, שבעת המינים, כמעט נשכחת. שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, הם פירות בריאים ומזינים ביותר. חזקה היא, שפירותיה של ארץ ישראל מרכזים בתוכם סגולות בריאותיות ראשונות במעלה, כמו גם את היכולת לספק לאדם מזון בסיסי וחיוני. פירות חשובים שכאלה, ראוי וכדאי לאכול אותם בכל השנה, ולא רק בט״ו בשבט. בהתאם ליכולת להשיג אותם על פי עונות השנה, לכל אחד משבעת המינים יתרונות ייחודיים מרחיקי לכת.

"חיטה ושעורה"

החיטה, הראשונה בחשיבותה מבין שבעת המינים, היא אחד הצמחים החיוניים ביותר, ומהווה את אחד מיסודות התזונה הבסיסיים והעתיקים ביותר. החיטה נמנית עם משפחת הדגניים, והיא הבולטת במשפחה זו. החיטה מהווה מרכיב מזון מרכזי ברחבי העולם, והיקף ומגוון המאכלים שמיוצרים ממנה הוא גדול. השימוש העיקרי שנעשה בחיטה, הוא בקמח שלה. ככל שהלחם המוכן ממנו פחות מעובד, וקרוב יותר למצב הטבעי של החיטה, הוא אינו מאבד את הוויטמינים הרבים שקיימים בה, שנהרסים בחלקם הגדול בתהליך העיבוד. בלחם טבעי, הערך של הוויטמינים, המינרלים, הסיבים התזונתיים ורכיבים חשובים אחרים המצויים בקליפה ובגרעין של החיטה, נשמרים טוב יותר. תרומתו התזונתית של לחם עם מרכיב בסיסי פחות מעובד, היא גבוהה יותר. כך גם הערך הגליקמי שלו נמוך יותר, והוא יכיל יותר סיבים תזונתיים, יקל על מערכת העיכול ויקנה תחושת שובע גבוהה לאורך זמן. המפתח ללחם בריא הוא כמה שפחות עיבוד, ושאיפה לתהליך ייצור טבעי.

במקום השני, אחרי החיטה, מגיעה השעורה. במשך שנים היא נדחקה, שלא בצדק, לשוליים. בשנים האחרונות, הולכים ומתבררים היתרונות הבריאותיים הרבים הגלומים בה. כך, לדוגמא, בעקבות מחקר מקיף, הגיעו מדענים למסקנה כי השעורה מסייעת מאוד במלחמה בכולסטרול. כידוע, רמה גבוהה של כולסטרול בדם היא אחד מגורמי הסיכון המרכזיים למחלות לב וכלי דם. נבדקים שצרכו שעורה כחלק מהדגנים שבתפריט שלהם, נמצא כי רמות הכולסטרול בגופם ירדו בהתאם לכמות השעורה שצרכו. ככל שכמות השעורה מקרב הדגנים היתה גבוהה יותר, הכולסטרול ירד במידה רבה יותר. כמו כן, לשעורה ולמוצרים שלה מיוחסת השפעה טובה בתחומי בריאות נוספים. הבירה, אחד ממוצריה הבולטים, נחשבת כמשקה בריא מאוד. כשהיא נצרכת בכמויות מבוקרות, היא עשויה להקטין את הסיכונים ללקות במחלות לב, להיאבק בלחץ דם גבוה ולתרום לבריאות הגפיים התחתונות.

"גפן ותירוש"

הגילויים על השעורה עדיין נחשבים כחדשים יחסית. לעומת זאת, היתרונות החשובים שבגפן הם מוכרים וותיקים יותר. היין הוא המוצר הבולט ביותר של הגפן. ליין עשויות להיות השפעות בריאותיות חשובות בייחוד: על פי מחקר שנערך באוניברסיטת ״הארוורד״ שבבוסטון, מסצ׳וסטס, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Nature, רכיב טבעי שנמצא ביין אדום ונקרא רזברטרול (resveratrol), מצליח ״לתקן״ את ההשפעה השלילית של השומנים העודפים על כלי הדם ואפילו להאריך את החיים. אומנם, עדיין אין המלצה מטעם איגוד רופאי הלב בארה״ב להתחיל ולשתות אלכוהול כדי למנוע מחלות לב ועורקים. אך אין ספק שהתוצאות של המחקר האמור, כמו גם מחקרים אחרים, מחזקות את ההנחה כי שתיית יין בכמות מבוקרת, עשויה לסייע לבריאות הלב.

במסגרת מחקרים אחרים שנערכו עלה, כי תדירות השתייה משפיעה הרבה יותר מסוג המשקה. מחקרים חדשים יחסית ממליצים על לגימה של לפחות חצי מנת שתייה פעם ביומיים, בין אם מדובר בבירה (ע״ע שעורה), ביין אדום או ביין לבן. מהמחקרים עולה, כי אין כל חשיבות לעיתוי השתייה ולמידת הסמיכות שלה לארוחה. אך כאמור, תדירות הצריכה של האלכוהול היא שמסייעת במניעת הסיכון להתקף לב. מחקר שנערך בעניין זה, שהתפרסם במגזין הרפואה של ניו־אינגלנד, העלה כי מספר התקפי הלב בקרב קבוצת האנשים ששתו יין
לפחות שלוש פעמים בשבוע, היה נמוך בשליש לערך מאשר בקרב הקבוצה שלא שתתה כלל. אצל הקבוצה ששתתה רק פעם או פעמיים בשבוע, פחת הסיכון ללקות בהתקפי לב ב־16 אחוזים בלבד. אחוז האלכוהול במשקה, מתברר, לא שינה במאומה.

מהו, אם כן, סודו של היין, שעשוי להשפיע באופן משמעותי כל כך על בריאות הלב? ככל הנראה ההסבר הוא, שהאלכוהול מעלה את רמת הכולסטרול ה״טוב״ ומדלל את הדם, ובכך מקטין את הסיכון לחסימת עורקים ולהתקפי לב. עם זאת, האלכוהול נספג בדם ומתפרק במהירות בגוף האדם. בנוסף, השפעתו על תאי הדם אדומים היא קצרת טווח. משום כך, מומלץ לחזור על השתייה מדי יומיים (לא לפני נהיגה, כמובן).

"התאנה והעיכול"

אף על פי שקשה להתחרות ביין, גם התאנה, הבאה בתור, אינה ״קטלא קניא״. לתאנים ערך תזונתי גבוה. הן מקור בריא וטוב לסוכרים פשוטים ואף לסיבים תזונתיים. המתיקות של התאנים גבוהה מאוד, ולכן כבר בימי קדם הן הומלצו למי שתקף אותו הרעב או למי שחיפש דרך קלה לדיאטת השמנה. התאנה גם נחשבת לאחד הרכיבים הדומיננטיים במוצרים טבעיים המיועדים להתמודד עם בעיות במערכת העיכול. ככל הנראה, אחת הסיבות להשפעה המזרזת של התאנים על מערכת העיכול היא תכולת הסיבים התזונתיים והסוג שלהם (היחס בין הסיבים המסיסים לעומת הסיבים הבלתי מסיסים), יחד עם תכולה גבוהה מאוד של פחמימות. לעומת הכמות הגדולה של פחמימות בתאנים, הן כמעט שלא מכילות שומנים. התאנים אף נחשבות למקור חשוב מאוד של סידן ואשלגן, וגם מספקות מעט ברזל לגוף.

הרמב״ם זי״ע מתייחס בכתביו לתכונות המרפא של העלים ושל פרי התאנה, ומבדיל בין התכונות של התאנה הטריה לעומת הדבלה. על פי הרמב״ם, תאנה בשלה מסייעת בהגלדה של פצעים פתוחים. כמו כן, היא מסייעת מאוד לפעילות של מערכת העיכול, ומומלצת במקרים של בעיות בדרכי העיכול. חלב התאנה, הנוזל ממקום החיתוך של הפרי או העלה שנקטף, עשוי לסייע מאוד לריכוך יבלות ולסגירת פצעים. תה שמוכן מעלי תאנה יכול לסייע בסילוק כתמים מן הפנים. ובכלל, תאנה נחשבת למעוררת מאוד ומרעננת את הגוף. העונה של התאנים היא בעיקר לקראת סוף הקיץ, באוגוסט־ספטמבר, ובאזורי גידול גבוהים ניתן להשיג תאנים טריות גם באוקטובר. אולם, תאנים מיובשות־ דבלים, ניתן להשיג בכל ימות השנה. הן משמשות גם לריבות, לליקרים ולמוצרי מזון עשירים נוספים. זהירות!!! בתאנים, ובמיוחד בתאנים המיובשות, קיימת בעיה חמורה של תולעים ורמשים!!!

"הנשק העוצמתי"

גרגרי הרימון אומנם לא מתחרים ברמות המתיקות של התאנים, אך בכל הנוגע ליתרונות בריאותיים, הם נשק רב עוצמה. על פי תוצאות של מחקרים רבים שבחנו את טיבו של הרימון, יש לו השפעה רבה על הגוף. הוא מסייע להאטה בתהליכי הזדקנות ובמניעת סרטן והוא תורם לבריאות הלב. הרימון גם מספק לגוף שלל ויטמינים, מינרלים וברזל, ועשוי להפחית כולסטרול. צריכה יומיומית של גרגירי רימון, או שתייה של מיץ רימון, תורמת להפחתה של רמות הכולסטרול ״הרע״ בדם (ldl), להפחתה של רמות לחץ הדם, לשיפור זרימת הדם ללב ואפילו לנסיגה של טרשת העורקים. הרימון עשוי להוות מכשיר הגנה מפני התקפי לב, אירועים מוחיים ומחלות סרטן.

לפיגמנטים האדומים שברימון, האנתוציאנינים, סגולות נוגדות חמצון ונוגדות דלקת. לכן הם תורמים, יחד עם רכיבים מגינים נוספים ברימון, כמו הטנינים, גם להאטה של תהליכי הזדקנות ולמניעת סרטן. על פי הרפואה העממית, הרימון האדום, בגלל הצבע שלו, הוא מקור לברזל, מחזק את הדם ומומלץ ללוקים באנמיה. כדי לזכות בשפע ההשפעות המיטיבות של הרימון, ההמלצה היא לצרוך אותו מדי יום או פעם ביומיים־ כמות כפולה. הכמות המומלצת: חצי כוס גרגירי רימון, או לחילופין, לשתות חצי כוס מיץ. למי שמעוניינים להתמיד בכך: העונה של הרימונים היא בין אוגוסט־ ספטמבר לשלהי נובמבר. אולם ניתן להשיג רימונים מקירור עד פסח, ובכך ליהנות מהיתרונות הבריאותיים הגלומים בפרי האדום למשך פרק זמן ארוך יותר. השבוע, לרגל ט״ו בשבט, דוכני הפירות בחנויות יהיו מלאים ברימונים שמקורם בקירור.

"זית שמן"

המלצה טובה נוספת לתוספת לתפריט התזונתי, מלבד הרימון, היא צריכה קבועה של שמן זית. לשמן הזית, המופק כמובן מזיתים, יש סגולות בריאותיות רבות. הן נובעות בעיקר מהמרכיבים החשובים שבו, חומצת שומן חד בלתי רווי, תכולת אנטי אוקסידנטים המיוצגים בעיקר על ידי ויטמינים En a, ופוליפינולים. שמן הזית יכול לסייע להוריד את ההסתברות למחלות לב, הפרעות ושבץ לב. הוא תורם להורדת רמת הכולסטרול הרע (ldl) מבלי לפגוע בכולסטרול הטוב (hdl). באופן הזה, היחס ביניהם משתפר ומשפיע על רמת הכולסטרול הכללית בדם.

שמן זית גם מסייע בהורדת לחץ דם ובמקרים של מחלות כרוניות, מאחר שהוא מכיל מרכיבים נוגדי חמצון שנלחמים ברדיקלים חופשיים בגוף. כמו כן, שמן הזית מקטין את ההסתברות למחלות הסרטן על ידי מניעה והשמדה של תאים סרטניים. בזכות תכולת הפוליפינול שבו, שמן הזית הוא בעל השפעות אנטי דלקתיות על הגוף. בנוסף, הוא מזרז הפרשה של מיצי עיכול, מגביר את פעילות המעיים, מביא ליציבות ברמות הסוכר בדם, שומר על גמישות העור והאלסטיות ומחזק ומרענן את רקמות העור. שמן הזית תומך בספיגת סידן הזקוק לוויטמין d שמסיס בסביבה שומנית. הוא מומלץ גם לתקופת הינקות הואיל והוא בעל השפעה אופטימלית, מבין שאר השמנים, על התפתחות העצמות וספיגת הסידן בהם. מאותה סיבה, הוא גם מומלץ למבוגרים, כאשר ספיגת הסידן נלחמת בבריחת סידן האופיינית לגילאים אלה, בשילוב עם חומצות השומן שבו.

"המתיקות המשובחת"

אחרון חביב מבין שבעת המינים הוא התמר. 100 גר׳ של תמרים עשירים בסוכרי הפירות גלוקוז, ובעיקר־ בפרוקטוז, המתוק פי שבעה מהסוכר הגבישי (והמתועש) בו אנחנו משתמשים. ריכוז גבוה של סיבים תזונתיים בתמר שומר על פירוק איטי של הסוכרים שהוא מזין את הגוף. מסיבה זו, נשמרת רמה אחידה של סוכר בדם המבטיחה תחושת שובע ממושכת לאורך זמן. התמר גם עשיר מאוד בוויטמינים bi,b2,b6,bi2, כולם מ״משפחת ה־B, בניאצין, פולסין, ויטמין a ,אבץ, נתרן ובברזל. כמו כן, הוא מהווה מקור חשוב לסידן ולמגנזיום. צריכה קבועה של תמרים תורמת לתקינות של מערכת העצמות, מערכת העצבים ומערכת הדם. תזכורת! גם בתמרים, הטריים והמיובשים־ יש הרבה חרקים ורמשים!

יהודי תימן כמעט שלא סבלו ממחלות הנובעות מהשמנה, מסוכרת או ממחלות הקשורות למערכת העצבים, בעת שחיו בתימן. ככל הנראה, אחד הגורמים שהשפיעו על בריאותם הוא התמר. כמעט כל צריכת הסוכר של בני העדה התבססה על אכילת תמרים. עם הזמן, כאשר החליפו בני העדה את התמרים בסוכר הלבן, החלו להופיע אצלם תופעות כמו: השמנה, סוכרת ויתר לחץ דם, המוכרות כתחלואים העיקריים במערב. למרות הסגולות הנוגעות לתמר, ולשבעת המינים בכלל, יש לציין נקודה חשובה: חלק ניכר מהפירות מכיל כמות גדולה של סוכרים ומרכיבים אחרים שעלולים, במקרים מסוימים, להוות בעיה לאנשים הלוקים בבעיות רפואיות שונות. בכל מקרה, לא כדאי להפריז בצריכה של פירות, אלא לאכול במידה.