כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    על טעם ספרותי וטעם הפלסטלינה

    62 תגובות   יום ראשון, 16/1/11, 22:08

     

     

    כבר שנים אני רוכש השכלה ספרותית טיפין טיפין ולא יותר. אני לא יכול לגמור לקרוא ספר אחד שלם בלי הפסקה, מכיוון שהוכיתי בבנות, אחריהן עלי לרדוף ללא הרף. זה בחיים לא היה כל כך קשה לולא חשבתי לפני שבוע שאני עדיין בן 20 וקפצתי לריבאונד. קרעתי את גיד אכילס ועוד כמה דברים שלא ידעתי שבכלל יש לי, ובתמורה זכיתי בגבס חינם לחודשיים. וכעת אני מדדה על גבס-עד-הברך אחרי תינוקת בת שנה.

     

    עכשיו אני מבין כיצד התחילה העיתונות המודרנית: זה היה ביום שבו הורה טרי אחד גילה שמשך הזמן הארוך ביותר שבו הוא יכול להתרכז, מספיק לקריאת כתבה בעיתון ותו לא. אז הוא המציא את העיתון, ומאז הוא קורא ביום שבת שוב ושוב את אותה כתבה על שזירת פרחים יפנית במקומון הדלוח, כי ברור לו שאם ינסה לקרוא ספר, הרי שברגע שיעביר עמוד – גם אם יעשה זאת בשקט מופתי – הרי שיוזעק מיידית לאזור אסון, בו ילדה אחת ניסתה לאכול את אחותה או תינוקת ניסתה לבדוק מה קורה כשמכניסים מזלג לעין. וכשישוב לספר, עד שימצא באיזה עמוד היה, כבר יוזעק שוב לזירת האסון. וההקשר, נו, ההקשר - חוויית ההיבלעות וההיטמעות בספר הקסום - אבד ללא שוב.

     

    אבל החלטתי לא להיכנע: בהחלטה אסטרטגית נועזת פיזרתי, מבעוד ליל, ספרי קריאה בכל החדרים שמראש חישבתי שהתינוקת תזחל אליהם: הסלון, חדר העבודה וחדר הילדות. כך, קיוויתי, אזכה לדדות בעקבותיה עם הגבס ובכל מקום שבו תחליט לאכול פלסטלינה - שם אהיה, ואקרא כמה עמודים מספר. ספר אמיתי. לא הדבר הבזוי ההוא, שבו עוטפים דגים. כך אגשים את מהות חיי ואהיה אינטלקטואל אמיתי, איש ספר. או, בקיצור, ככה לא אצטרך לקרוא בפעם העשירית מה זה לעזאזל שזירת פרחים יפנית.

     

    בשבת, עם הנץ החמה וחיתול צואה ראשון, שהוחלף חיש מהר, התמקמתי בסלון, גבסי סרוח לפני בהדרת כבוד. ישבתי על השטיח עם מוטל בן פייסי החזן וקראתי בנינוחות, בעוד התינוקת עסוקה בצביעת אצבעותיה בצבע שלא יורד לעולם, אם להאמין לעלון הפרסומת. אפס, מקץ מילים ספורות (מה באמת כתוב אחרי "אשריי, יתום"?) נאלצתי לזנוח את מוטל ליתמותו ולדדות אחר התינוקת, שהחליטה שהפלסטלינה בחדר העבודה מזמנת אפשרויות מסעירות יותר לבית הבליעה שלה.

     

    אך לא אמרתי נואש: בדיוק בשביל זה הכנתי שם, בחדר העבודה, את ספרו המהולל האחרון של תומס פרידמן, על הגלובליזציה, שייחודו בכך שהוא אומר בדיוק מה שאמרו כל ספריו האחרונים של תומס פרידמן על הגלובליזציה. התמקמתי בנוחיות והתחלתי לקרוא מהנקודה שבה הפסקתי בפעם האחרונה: עמוד ראשון, שורה שלישית. באמצע.

     

    התרווחתי עם הגבס בניחותא והתחלתי לקרוא, אך מקץ כחמש-שש אותיות החליטה העוללה על המשך המחקר ההשוואתי לגבי טעמה של פלסטלינה, ועברה לחדר הילדים. ציינתי בפניה שחבל על זמנה, מכיוון שלפלסטלינה שם יש בדיוק אותו הטעם, אך מחאותי לא עזרו ונאלצתי לדדות בפעם השלישית. למרבה התושיה מיקמתי בחדר הילדים, מבעוד מועד, את הביוגרפיה הקלאסית של דייוויד דונלד על אברהם לינקולן.

     

    אפס, מקץ אפס אותיות החליטה העוללה כי תוצאות המחקר בחדר הילדים לא תהיינה שלמות בלא וידוא נוסף בסלון, וכך נגזר עלי להמשיך במסכת דידויַי, וזוחל חלילה. 

     

    לסיכום, השבת למדתי שמוטל בן פייסי לחם באומץ רב במלחמת האזרחים, בעיקר בחזית כתריאליבקה (עדיין מנקר בי הספק אם השתייך לצפון או לדרום), אם כי אני באמת לא חושב שזה היה הוגן מצד אברהם לינקולן להאשים אותו בהתחממות הגלובלית.

     

    כמו כן, הגעתי למסקנה ששזירת פרחים יפנית זה דווקא עיסוק שפוטנציאל תרפויטי רב בצדו. אני שוקל להירשם לחוג במתנ"ס, בהסתמך על הידע התיאורטי הנרחב שצברתי בנושא. כבר שריינתי ביומן את מחזור ספטמבר 2020, כשהתינוקת תגדל. ועכשיו תסלחו לי, אני הולך לקנות קצת פלסטלינה לשבת.

     

    ***

     

    (מוקדש ל-Da Vinci, האיש, האגדה והפלסטלינה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (62)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/11 18:33:

      צטט: Soul Sista 2011-01-28 15:49:01

      אנכי,sans ילדים, קוראת את אותה פסקה שבועות בד"כ בספר המזדמן, סתם מסיבות של ADD מואץ על ידי רשתות אינטרנטיות כאלה ואחרות.
      יש יותר גרוע: לקרוא ספר כהלכתו, ולשכוח כל פיסקה מיד לאחר קריאתה. מרוב עייפות, בעיקר.
      אם זה מנחם, ספרו של פרידמן על גלובליזציה מונח ליד מיטתי כבר שנתיים.
      יכול להיות יותר גרוע: ספרו של פרידמן מונח ליד המיטה של התינוקת כבר שנתיים.
      את "העולם הוא שטוח" דוקא צלחתי, אבל כרגע אני מעדיפה לקרוא על רגשות עדינים כתחרה אצל קלאסיקנים רוסיים או צרפתים מיוסרים.כמעט כמו שזירה יפנית, רק בלב.
      מסוכן לדבר על "רגשות עדינים כתחרה" ליד הורים שלא ישנו לילה אחד מלא כבר מי-יודע-כמה זמן. הם עלולים להתחיל לבכות. או גרוע מזה: להתחיל לנסות לציין ימי נישואין.

       

        28/1/11 15:49:
      אנכי,sans ילדים, קוראת את אותה פסקה שבועות בד"כ בספר המזדמן, סתם מסיבות של ADD מואץ על ידי רשתות אינטרנטיות כאלה ואחרות.
      אם זה מנחם, ספרו של פרידמן על גלובליזציה מונח ליד מיטתי כבר שנתיים.
      את "העולם הוא שטוח" דוקא צלחתי, אבל כרגע אני מעדיפה לקרוא על רגשות עדינים כתחרה אצל קלאסיקנים רוסיים או צרפתים מיוסרים.כמעט כמו שזירה יפנית, רק בלב.
        24/1/11 14:08:

      צטט: AVNER STRAUSS 2011-01-24 13:57:01

      מ ש ו ב ח

       

      חן חן

        24/1/11 13:57:
      מ ש ו ב ח
        23/1/11 09:20:

      צטט: lexis 2011-01-22 00:39:03

      :)))) כתוב מעולה. אגב, האחראי הראשי להפרעות הקשב והריכוז ומחדלי הקריאה איננו יצר ההורות וחדוות גידול ילדים - אלא האינטרנט, כמובן. תנסה לפזר אייפדים, סמארטפונים ולפטופים בין החדרים, אולי משם תבוא הישועה.

       

      ולאור (לקלל) את בנותיי בקללת חוסר הריכוז שלי? למה, מה עשו? הן דווקא פ'סדר. בינתיים.

        23/1/11 09:19:

      צטט: בזרימה 2011-01-21 16:37:05

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-19 14:43:56

      צטט: ארזעמירן 2011-01-19 14:12:34

      צריך להתחיל את זה בגיל צעיר מאוד (לוקח זמן, מסתבר, לגמדים הטפשונים האלה להפנים תובנות חשובות) וזה הולך ככה - "אבא עכשיו הולך לנוח בחדר. מותר להיכנס רק, ואך ורק, אם הבית עולה באש, וגם זה רק אחרי שוידאתן שאינכן יכולות לכבות את האש בכוחות עצמכן. כל סיבה אחרת תזכה אתכן בכריתת יד או רגל, זה ברורררר??!!"

       

      לא, אבא, זה לא ברור. אתה יכול לחזור על זה?

      לא!

      (אחרי שעה:)

      למה הערתן אותי?

      משעמם לנו.

      לא הזהרתי אתכן? רגע, מה את עושה בלי יד? ואת, בלי רגל? איפה הגפיים שלכן?

      אבא, אמרת שתכרות לנו, אז כבר החלטנו לעשות את זה לבד.

      אלוהים אדירים.

      אבא...

      מה.

      משעמם לנו.

      אמא לבנים: אמא הולכת לישון, בשום פנים ואופן אלא אם הבית נשרף לא להעיר אותה.

      שש דקות אחרי:  אמא אמא.... אני לא יודע איפה הספר שלי.  אמא: הבית נשרף? מה אתה עושה פה? עוף.. גוזל...

      שתי דקות אחרי: אמא אמא, א' הדליק טלויזיה, אני רוצה גם. מה אני אמרתי, לא להתקרב, לא לדבר, לא לפתוח את הדלת. לך מפה.

      דקה נוספת עוברת: אמא אמא, אני אוהב אותך. כן, כן. אני קמה.

       

       זה לא "אמא, אני אוהב אותך, אל תכעסי, שרפתי את הבית / חתכתי לעצמי בטעות את הגרון / כיבסתי את החתול", אלא רק "אמא, אני אוהב אותך" - ואת עדיין קמה? חלשת אופי. כמעט כמוני.

        23/1/11 09:18:

      צטט: בזרימה 2011-01-21 16:32:26

      כל כך נכון שאפילו לא הצלחתי לקרוא זאת בישיבה אחת!

       

      הצלחת לשבת? בת מזל. אני עושה הכל בשכיבה ובדידוי.

        22/1/11 00:39:
      :)))) כתוב מעולה. אגב, האחראי הראשי להפרעות הקשב והריכוז ומחדלי הקריאה איננו יצר ההורות וחדוות גידול ילדים - אלא האינטרנט, כמובן. תנסה לפזר אייפדים, סמארטפונים ולפטופים בין החדרים, אולי משם תבוא הישועה.
        21/1/11 16:37:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-19 14:43:56

      צטט: ארזעמירן 2011-01-19 14:12:34

      צריך להתחיל את זה בגיל צעיר מאוד (לוקח זמן, מסתבר, לגמדים הטפשונים האלה להפנים תובנות חשובות) וזה הולך ככה - "אבא עכשיו הולך לנוח בחדר. מותר להיכנס רק, ואך ורק, אם הבית עולה באש, וגם זה רק אחרי שוידאתן שאינכן יכולות לכבות את האש בכוחות עצמכן. כל סיבה אחרת תזכה אתכן בכריתת יד או רגל, זה ברורררר??!!"

       

      לא, אבא, זה לא ברור. אתה יכול לחזור על זה?

      לא!

      (אחרי שעה:)

      למה הערתן אותי?

      משעמם לנו.

      לא הזהרתי אתכן? רגע, מה את עושה בלי יד? ואת, בלי רגל? איפה הגפיים שלכן?

      אבא, אמרת שתכרות לנו, אז כבר החלטנו לעשות את זה לבד.

      אלוהים אדירים.

      אבא...

      מה.

      משעמם לנו.

      אמא לבנים: אמא הולכת לישון, בשום פנים ואופן אלא אם הבית נשרף לא להעיר אותה.

      שש דקות אחרי:  אמא אמא.... אני לא יודע איפה הספר שלי.  אמא: הבית נשרף? מה אתה עושה פה? עוף.. גוזל...

      שתי דקות אחרי: אמא אמא, א' הדליק טלויזיה, אני רוצה גם. מה אני אמרתי, לא להתקרב, לא לדבר, לא לפתוח את הדלת. לך מפה.

      דקה נוספת עוברת: אמא אמא, אני אוהב אותך. כן, כן. אני קמה.

       

        21/1/11 16:32:
      כל כך נכון שאפילו לא הצלחתי לקרוא זאת בישיבה אחת!
        21/1/11 12:06:

      צטט: The Dude 2011-01-21 09:58:26

      מה ההבדל בין חדר העבודה לחדר הילדות? זה לא אותו דבר?
      זו מיומנות מעולה שיש לך - ידיעת קרוא וחטוף.
      החלמה מהירה...

      תאמין לי, אני כבר לא יודע מה ההבדל בין המטבח לשירותים לאוטו למיון לחדר השינה. ממילא היא מחרבנת בכל מקום.

        21/1/11 12:02:

      צטט: drall 2011-01-20 14:46:36

      אוי!
      אוי!
      אתה צריך ללמוד לקרוא יותר מהר.

       

       

      אבל אני לא יודע לקרוא, ולא רוצה. כל הבלוג הזה, כמו גם אישיותי, מבוססים על שקר מוחלט. האמת היא שאלה הבנות שלי שרוצות לקרוא, ורק אני הוא זה שמחרבן בחיתולים ומציק להן.

        21/1/11 09:58:
      מה ההבדל בין חדר העבודה לחדר הילדות? זה לא אותו דבר?
      זו מיומנות מעולה שיש לך - ידיעת קרוא וחטוף.
      החלמה מהירה...

        20/1/11 14:46:
      אוי!
      אוי!
      אתה צריך ללמוד לקרוא יותר מהר.
        20/1/11 14:37:

      צטט: גלית א' 2011-01-20 09:41:56

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-19 14:43:56

      צטט: ארזעמירן 2011-01-19 14:12:34

      צריך להתחיל את זה בגיל צעיר מאוד (לוקח זמן, מסתבר, לגמדים הטפשונים האלה להפנים תובנות חשובות) וזה הולך ככה - "אבא עכשיו הולך לנוח בחדר. מותר להיכנס רק, ואך ורק, אם הבית עולה באש, וגם זה רק אחרי שוידאתן שאינכן יכולות לכבות את האש בכוחות עצמכן. כל סיבה אחרת תזכה אתכן בכריתת יד או רגל, זה ברורררר??!!"

       

      לא, אבא, זה לא ברור. אתה יכול לחזור על זה?

      לא!

      (אחרי שעה:)

      למה הערתן אותי?

      משעמם לנו.

      לא הזהרתי אתכן? רגע, מה את עושה בלי יד? ואת, בלי רגל? איפה הגפיים שלכן?

      אבא, אמרת שתכרות לנו, אז כבר החלטנו לעשות את זה לבד.

      אלוהים אדירים.

      אבא...

      מה.

      משעמם לנו.

      מכירים את זה שאתם מודיעים שאתם הולכים לישון, נא לא להעיר אותי, אז הם מעירים בלחש?

      במקרה זה, גדיעת איברים נבחרים נראית לי פתרון מקובל. (על פי שיטת הבית יוסף.)

       

        20/1/11 09:41:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-19 14:43:56

      צטט: ארזעמירן 2011-01-19 14:12:34

      צריך להתחיל את זה בגיל צעיר מאוד (לוקח זמן, מסתבר, לגמדים הטפשונים האלה להפנים תובנות חשובות) וזה הולך ככה - "אבא עכשיו הולך לנוח בחדר. מותר להיכנס רק, ואך ורק, אם הבית עולה באש, וגם זה רק אחרי שוידאתן שאינכן יכולות לכבות את האש בכוחות עצמכן. כל סיבה אחרת תזכה אתכן בכריתת יד או רגל, זה ברורררר??!!"

       

      לא, אבא, זה לא ברור. אתה יכול לחזור על זה?

      לא!

      (אחרי שעה:)

      למה הערתן אותי?

      משעמם לנו.

      לא הזהרתי אתכן? רגע, מה את עושה בלי יד? ואת, בלי רגל? איפה הגפיים שלכן?

      אבא, אמרת שתכרות לנו, אז כבר החלטנו לעשות את זה לבד.

      אלוהים אדירים.

      אבא...

      מה.

      משעמם לנו.

      מכירים את זה שאתם מודיעים שאתם הולכים לישון, נא לא להעיר אותי, אז הם מעירים בלחש?

        20/1/11 09:31:

      צטט: נאוה נדה 2011-01-20 06:44:28

      אכן, קונספירציה:
      הרי אם תצלח את "מוטל בן פייסי החזן" אתה עלול לאמץ את שיטות החינוך שהיו מקובלות באותם ימים.


       בואי הנה, רוצה מכות?

        20/1/11 06:44:
      אכן, קונספירציה:
      הרי אם תצלח את "מוטל בן פייסי החזן" אתה עלול לאמץ את שיטות החינוך שהיו מקובלות באותם ימים.


        19/1/11 14:43:

      צטט: ארזעמירן 2011-01-19 14:12:34

      צריך להתחיל את זה בגיל צעיר מאוד (לוקח זמן, מסתבר, לגמדים הטפשונים האלה להפנים תובנות חשובות) וזה הולך ככה - "אבא עכשיו הולך לנוח בחדר. מותר להיכנס רק, ואך ורק, אם הבית עולה באש, וגם זה רק אחרי שוידאתן שאינכן יכולות לכבות את האש בכוחות עצמכן. כל סיבה אחרת תזכה אתכן בכריתת יד או רגל, זה ברורררר??!!"

       

      לא, אבא, זה לא ברור. אתה יכול לחזור על זה?

      לא!

      (אחרי שעה:)

      למה הערתן אותי?

      משעמם לנו.

      לא הזהרתי אתכן? רגע, מה את עושה בלי יד? ואת, בלי רגל? איפה הגפיים שלכן?

      אבא, אמרת שתכרות לנו, אז כבר החלטנו לעשות את זה לבד.

      אלוהים אדירים.

      אבא...

      מה.

      משעמם לנו.

        19/1/11 14:41:

      צטט: guitarwoman 2011-01-18 14:27:17

      אהוד הרגת אותי מצחוק!

      if you can't beat them

      וכו וגו

      חכה שתירדם! :-)

       

      והתמוגגתי מthzfur הספר של דיוויד הרברט דונלד כמובן. איזה ספר נפלא!

       

      מה את יודעת. אני מתקדם אות-אות ב-5 ספרים במקביל. בסוף אשכח הכל ואתחיל מההתחלה את אותם ספרים. דרך נפלאה לחסוך על ספרות.

        19/1/11 14:40:

      צטט: ערסאל 2011-01-18 14:36:57

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-18 13:37:36

      צטט: ערסאל 2011-01-18 12:45:02

      הדבר הזה שכתבת פה אינו ראוי לקפה דה - מרקר.

      כך אלטרנטיבה אפקטיבית: http://www.mysay.co.il

      ושתסלח לי הליאת הזאת, שהיא תמשיך מדה - מרקר.

       

       

      נכון, אתה צריך לחזור במה שתמיד הייתי טוב בו: חריזה זולה, הטלת רפש והגיגי "קמתי-התלבשתי-אכלתי-היום-מעונן-חלקית-כמו-הנשמה-שלי-אני-רוצה-להתמזג-עם-היקום".

       

      זה כואב לי ממש, אבל אין לך מושג כמה זה נכון מה שכתבת. (אולם זה ממש לא נכון לגרוס כך, תחזור למה שהיית פעם, ותהיה כוכב נולד בגיל מופלג, אבל הלא זה מה שכולנו רוצים, כך וככה). 

      אהוד, אל תכנא!!!!!

       

      איבדתי אותך. כנראה האישיות שלי התפצלה במהלך הקריאה. סליחה מראש ובדיעבד (תלוי איזה חלק שלי אתה שואל).

        19/1/11 14:12:
      צריך להתחיל את זה בגיל צעיר מאוד (לוקח זמן, מסתבר, לגמדים הטפשונים האלה להפנים תובנות חשובות) וזה הולך ככה - "אבא עכשיו הולך לנוח בחדר. מותר להיכנס רק, ואך ורק, אם הבית עולה באש, וגם זה רק אחרי שוידאתן שאינכן יכולות לכבות את האש בכוחות עצמכן. כל סיבה אחרת תזכה אתכן בכריתת יד או רגל, זה ברורררר??!!"
        18/1/11 14:36:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-18 13:37:36

      צטט: ערסאל 2011-01-18 12:45:02

      הדבר הזה שכתבת פה אינו ראוי לקפה דה - מרקר.

      כך אלטרנטיבה אפקטיבית: http://www.mysay.co.il

      ושתסלח לי הליאת הזאת, שהיא תמשיך מדה - מרקר.

       

       

      נכון, אתה צריך לחזור במה שתמיד הייתי טוב בו: חריזה זולה, הטלת רפש והגיגי "קמתי-התלבשתי-אכלתי-היום-מעונן-חלקית-כמו-הנשמה-שלי-אני-רוצה-להתמזג-עם-היקום".

       

      זה כואב לי ממש, אבל אין לך מושג כמה זה נכון מה שכתבת. (אולם זה ממש לא נכון לגרוס כך, תחזור למה שהיית פעם, ותהיה כוכב נולד בגיל מופלג, אבל הלא זה מה שכולנו רוצים, כך וככה). 

      אהוד, אל תכנא!!!!!

        18/1/11 14:27:

      אהוד הרגת אותי מצחוק!

      if you can't beat them

      וכו וגו

      חכה שתירדם! :-)

       

      והתמוגגתי מthzfur הספר של דיוויד הרברט דונלד כמובן. איזה ספר נפלא!

        18/1/11 13:37:

      צטט: ערסאל 2011-01-18 12:45:02

      הדבר הזה שכתבת פה אינו ראוי לקפה דה - מרקר.

      כך אלטרנטיבה אפקטיבית: http://www.mysay.co.il

      ושתסלח לי הליאת הזאת, שהיא תמשיך מדה - מרקר.

       

       

      נכון, אני צריך לחזור במה שתמיד הייתי טוב בו: חריזה זולה, הטלת רפש והגיגי "קמתי-התלבשתי-אכלתי-היום-מעונן-חלקית-כמו-הנשמה-שלי-אני-רוצה-להתמזג-עם-היקום".

        18/1/11 12:45:

      הדבר הזה שכתבת פה אינו ראוי לקפה דה - מרקר.

      כך אלטרנטיבה אפקטיבית: http://www.mysay.co.il

      ושתסלח לי הליאת הזאת, שהיא תמשיך מדה - מרקר.

        18/1/11 11:47:

      צטט: בובה ושסק 2011-01-18 05:45:15


      תעבור לתשחצים, מובטח יותר סיפוק בפרקי זמן קצרים.

      (בכלל, מה זה אשליות הלוקסוס האלה, ביוגרפיות ותומס פרידמן יחד עם תינוקת בת שנה - תגיד תודה שיש לך זמן להתקלח פעם בשבוע)

      ותהיה לנו בריא!

       

       

      מי אמר לך שיש לי זמן להתקלח פעם בשבוע?

      (ולגבי תשחצים - הם לא מלמדים אותי, אלא בוחנים את הידע שלי. ואני עם בחינות גמרתי אחרי בחינת התזה לתואר שני.)

        18/1/11 05:45:

      תעבור לתשחצים, מובטח יותר סיפוק בפרקי זמן קצרים.

      (בכלל, מה זה אשליות הלוקסוס האלה, ביוגרפיות ותומס פרידמן יחד עם תינוקת בת שנה - תגיד תודה שיש לך זמן להתקלח פעם בשבוע)

      ותהיה לנו בריא!
        17/1/11 20:45:

      צטט: #-עיני-# 2011-01-17 15:14:56

      מקסים. אפילו עושה חשק משום מה.
      במיוחד אם בא איתם אבא כמוך שרודף אחריהם גם עם גבס, אחרי שהוא החליף להם חיתול כמובן.

       

       

      לצערי, זה לא בא באותה חנות. האבא בא בחנות לעציצים וכלי גינון, והילדים - בחנות חיות.

        17/1/11 15:14:
      מקסים. אפילו עושה חשק משום מה.
      במיוחד אם בא איתם אבא כמוך שרודף אחריהם גם עם גבס, אחרי שהוא החליף להם חיתול כמובן.
        17/1/11 12:40:

      צטט: גלית א' 2011-01-17 11:41:34

      רבאק, איזה ספרים אתה קורא! ביוגרפיות, ספרי עיון... אין פלא שאתה מתוסכל. אני אפילו לא מנסה כאלה. כיוון שהזמן קצר והספרים רבים, והזמן היחיד ביממה שאני יכולה להקדיש לקריאה הוא כמהדקות לפני השינה, אני קוראת אך ורק מה שמסב לי הנאה. ולא, אני לא מתכוונת לרם אורן והרלן קובן. אבל מה שלא תופס אותי בשבעים עד מאה העמודים הראשונים - סלאמת, חזרה למדף. מה שכבד מדי אני משאירה לאינטלקטואלים גבוהי מצח כמו אהוד אמיר, למשל ::)) (נו אופנס, זו מחמאה).

       

       

      גלית יקירתי, אני מודה שלפעמים אני חוטא בהרלן קובן. פעם לקחתי אחד כזה מהספריה. המבט שהספרן נתן בי - אוהו, אילו מבטים היו יכולים להרוג. לפחות יצא מזה פוסט.

        17/1/11 12:38:

      צטט: מקטרגם 2011-01-17 11:34:52

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-17 11:14:43

      צטט: מקטרגם 2011-01-17 09:23:48

      כאב לשלושה צאצאים, (שזה אחד הכאבים שהרבה יותר חמורים מקטיעה של אצבע - ע"ע עשיו למאיר שלו, עוד 5 שנים, שיהיה לך זמן) המדיניות ההורית שעובדת הכי טוב היא מדיניות של אי התערבות, אלא במקרה שהילדים יותר מדי זמן בשקט. כשהם מנסים לא למשוך תשומת לב הורית אתה חייב להתערב לפני שיקרה אסון.
      חוצמזה, גידול ילדים היא השיטה הטובה ביותר לשיפור מיומנויות מולטי-טאסקינג.
      אחרי 9 שנות הורות הגעתי למצב שבו אני יכול לשחק עם אחת, לעזור לשנייה בשיעורי בית ולקלח את השלישי, תוך כדי הכנת ארוחת ערב וחיפוש מושגים מקצועיים חמקמקים במיוחד לעבודת תרגום, כלומר עם קצת אימון נוסף אגיע ליכולות של אישה ממוצעת :).
      ופרט לכך, בעזרת הכוונה נכונה הילדים לומדים להעסיק את עצמם, וככול שיש יותר ילדים במקום אחד כך פוחת הצורך שלהם בהתערבות הורית. כשהילדים מזמינים עוד שני אורחים לבית אני יכול אפילו לעבוד ערב שלם.
      מובן שאחר כך צריך חברה לפינוי הריסות כדי להחזיר את הבית לקדמותו, אבל אלו החיות.

       

      אלה היו ששים שניות על הורות כשלב ביניים לפני אשפוז פסיכיאטרי.

       

      אצלי השלב של האשפוז הפסיכיאטרי חל לפני ההורות קריצה

      וגם משם, כמו ממערכת החינוך, העיפו אותי בשל היותי סכנה לשלמות המערכת.

       

       

      קודם אשפוז ואז הורות. כלומר, מהקל אל הכבד. יפה, יפה.

        17/1/11 12:38:

      צטט: ranbo3 2011-01-17 11:41:55

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-17 11:15:20

      צטט: ranbo3 2011-01-17 09:59:49

      הכל בגלל שאתה חושב שלריבאונד צריך "לקפוץ"

      זה עניין של "סגירה" ותפיסת מקום.

       

      לך קל לדבר. אתה יודע להרביץ.

       

      זה נחמד מאוד, אבל אני גם גמד  ששוקל כמו מחשב נייד 10 אינצ'.

      לגבי פלסטלינה- תעבור לפימו .

       

      יותר טעים? מנסיון? מבטיח?

        17/1/11 11:41:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-17 11:15:20

      צטט: ranbo3 2011-01-17 09:59:49

      הכל בגלל שאתה חושב שלריבאונד צריך "לקפוץ"

      זה עניין של "סגירה" ותפיסת מקום.

       

      לך קל לדבר. אתה יודע להרביץ.

       

      זה נחמד מאוד, אבל אני גם גמד  ששוקל כמו מחשב נייד 10 אינצ'.

      לגבי פלסטלינה- תעבור לפימו .

        17/1/11 11:41:

      רבאק, איזה ספרים אתה קורא! ביוגרפיות, ספרי עיון... אין פלא שאתה מתוסכל. אני אפילו לא מנסה כאלה. כיוון שהזמן קצר והספרים רבים, והזמן היחיד ביממה שאני יכולה להקדיש לקריאה הוא כמהדקות לפני השינה, אני קוראת אך ורק מה שמסב לי הנאה. ולא, אני לא מתכוונת לרם אורן והרלן קובן. אבל מה שלא תופס אותי בשבעים עד מאה העמודים הראשונים - סלאמת, חזרה למדף. מה שכבד מדי אני משאירה לאינטלקטואלים גבוהי מצח כמו אהוד אמיר, למשל ::)) (נו אופנס, זו מחמאה).

       

        17/1/11 11:34:

      צטט: אהוד אמיר. 2011-01-17 11:14:43

      צטט: מקטרגם 2011-01-17 09:23:48

      כאב לשלושה צאצאים, (שזה אחד הכאבים שהרבה יותר חמורים מקטיעה של אצבע - ע"ע עשיו למאיר שלו, עוד 5 שנים, שיהיה לך זמן) המדיניות ההורית שעובדת הכי טוב היא מדיניות של אי התערבות, אלא במקרה שהילדים יותר מדי זמן בשקט. כשהם מנסים לא למשוך תשומת לב הורית אתה חייב להתערב לפני שיקרה אסון.
      חוצמזה, גידול ילדים היא השיטה הטובה ביותר לשיפור מיומנויות מולטי-טאסקינג.
      אחרי 9 שנות הורות הגעתי למצב שבו אני יכול לשחק עם אחת, לעזור לשנייה בשיעורי בית ולקלח את השלישי, תוך כדי הכנת ארוחת ערב וחיפוש מושגים מקצועיים חמקמקים במיוחד לעבודת תרגום, כלומר עם קצת אימון נוסף אגיע ליכולות של אישה ממוצעת :).
      ופרט לכך, בעזרת הכוונה נכונה הילדים לומדים להעסיק את עצמם, וככול שיש יותר ילדים במקום אחד כך פוחת הצורך שלהם בהתערבות הורית. כשהילדים מזמינים עוד שני אורחים לבית אני יכול אפילו לעבוד ערב שלם.
      מובן שאחר כך צריך חברה לפינוי הריסות כדי להחזיר את הבית לקדמותו, אבל אלו החיות.

       

      אלה היו ששים שניות על הורות כשלב ביניים לפני אשפוז פסיכיאטרי.

       

      אצלי השלב של האשפוז הפסיכיאטרי חל לפני ההורות קריצה

      וגם משם, כמו ממערכת החינוך, העיפו אותי בשל היותי סכנה לשלמות המערכת.

       

        17/1/11 11:17:

      צטט: יערת דבש 2011-01-17 10:59:08

      לא פשוט הגבס, ואחר כך יש שיקום, הייתי בסרט הזה, שברתי קרסול לא מזמן, בריאות מותק. צחקתי מאוד. אני מאלה שמאמינים שחוש הומור מעיד על בריאות יותר מכל דבר אחר.

       

      נראה לי שעדיף לצחוק בגבס מאשר לא לצחוק בלי גבס.

        17/1/11 11:16:

      צטט: Da Vinci 2011-01-17 10:11:49

      שיהיה ברור!
      אין לי שום קשר לפלסטלינה המוזכרת בכתבה.

      (אהוד, אם אתה צריך עזרה, אני מוכן לקחת את הילדה לסיבוב באוטו.)

       

      במסגרת המועצה לשלום יצחק קדמן, אנא פרט: על איזה חלק של האוטו אתה בדיוק מתכוון לקחת אותה?

        17/1/11 11:15:

      צטט: ranbo3 2011-01-17 09:59:49

      הכל בגלל שאתה חושב שלריבאונד צריך "לקפוץ"

      זה עניין של "סגירה" ותפיסת מקום.

       

      לך קל לדבר. אתה יודע להרביץ.

        17/1/11 11:15:

      צטט: מלכוד22 2011-01-17 09:40:35

      איזה באסה, באמת חשבתי שתכתוב על אמנות שזירת פרחים יפאנית. כבר הכנתי את כל המצרכים!

       

      אז תביא. יש פה תינוקת רעבה. נמאס לה מפלסטלינה. נגוון לה?

        17/1/11 11:14:

      צטט: מקטרגם 2011-01-17 09:23:48

      כאב לשלושה צאצאים, (שזה אחד הכאבים שהרבה יותר חמורים מקטיעה של אצבע - ע"ע עשיו למאיר שלו, עוד 5 שנים, שיהיה לך זמן) המדיניות ההורית שעובדת הכי טוב היא מדיניות של אי התערבות, אלא במקרה שהילדים יותר מדי זמן בשקט. כשהם מנסים לא למשוך תשומת לב הורית אתה חייב להתערב לפני שיקרה אסון.
      חוצמזה, גידול ילדים היא השיטה הטובה ביותר לשיפור מיומנויות מולטי-טאסקינג.
      אחרי 9 שנות הורות הגעתי למצב שבו אני יכול לשחק אם אחת, לעזור לשנייה בשיעורי בית ולקלח את השלישי, תוך כדי הכנת ארוחת ערב וחיפוש מושגים מקצועיים חמקמקים במיוחד לעבודת תרגום, כלומר עם קצת אימון נוסף אגיע ליכולות של אישה ממוצעת :).
      ופרט לכך, בעזרת הכוונה נכונה הילדים לומדים להעסיק את עצמם, וככול שיש יותר ילדים במקום אחד כך פוחת הצורך שלהם בהתערבות הורית. כשהילדים מזמינים עוד שני אורחים לבית אני יכול אפילו לעבוד ערב שלם.
      מובן שאחר כך צריך חברה לפינוי הריסות כדי להחזיר את הבית לקדמותו, אבל אלו החיות.

       

      אלה היו ששים שניות על הורות כשלב ביניים לפני אשפוז פסיכיאטרי.

        17/1/11 11:08:

      צטט: ורד א. 2011-01-17 08:09:09

      זה ביקורי הראשון שלי אצלך ומאד נהניתי לקרוא אותך.
      הייתי בעבר תולעת ספרים שבולעת בקצב מסחרר ספרים
      ומאז שיש לי ילדים, בקושי יש לי פנאי לקריאת ספרים... בעיקר מוצאת זמן לקרוא, כשאני חולה...ומעדיפה לא להיות חולה...

       

      הדילמה הקלאסית: להיות (חולה) או לא להיות (משכיל).

        17/1/11 11:08:

      צטט: mom.doc 2011-01-17 07:41:34

      מכל הפוסט, לא הבנתי ת'קטע עם הפלסטלינה.
      מה רע בבליעת חתיכות לגו קטנות?
      ולמה אם התנוקת מפריעה כ"כ לקרוא ספרים ולהחכים, אתה בכלל מונע ממנה את התענוג?
      ואם כבר פלסטלינה, למה לא לפזר בנק' אסטרטגיות בבית גושי שוקולד נוטלה?
      גם מעסיק, גם בריא וגם נקי:)

      חוצמה- מה זה 'ריבאונד' של בני 20 שדופק את גיד אכילס?
      אתה לא יכול כיאה וכיאות לגילך, סתם לדפוק את הרוטטור-קף בכתף?

       

      ובשבוע הבא, דיון רפואי בנושא: "פלסטלינה או לגו - על יתרונות וחסרונות בראי בית הבליעה, בהשתתפות בכירי הרופאים שטרם נשתבשה עליהם דעתם מרוב טמטום הורי נפוץ".

        17/1/11 11:07:

      צטט: זונות פוליטיות 2011-01-17 07:14:39

      ברוטוס:   תגיד תודה, אהוד, שלא קרעת את גיד מישליין

         

       

      נטוס:      החלמה מהירה ורפואה שלמה, ונסה ספרי תינוקות, יש שם מעט מילים והמון ציורים כך תספיק לעבוד דפים בינות למטרדים

         

      ..

       

      "נסה ספרי תינוקות" הוא אומר לי. זה מה שאני עושה כבר 8 שנים...

        17/1/11 11:06:

      צטט: שרשירית 2011-01-17 07:05:03

      נהדר!!
      אין פסול בלקרוא במנות קטנות, זה מעיד שדם צעיר זורם בעורקיך ואתה חי בין אנשים, לא רק בין אותיות ומילים.

       

      שמעתי שיש אנשים שזוכים לקרוא ספר שלם ברצף. במדינת דמיוניה. מאושרים, יימח שמם.

        17/1/11 11:06:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2011-01-17 06:22:02

      באיזה עמוד היתה הכתבה על שזירת פרחים? נראה לי שפספסתי אותה

      לא יכול להיות. את כנראה מטושטשת מהמרדף אחר הצאצאים.

       

        17/1/11 11:05:

      צטט: כמעין המתגברת 2011-01-17 02:21:06

      בשבוע הבא בוחן פתע על הפסקה השלישית בעמוד הראשון בכל הספרים!

       

      אוקיי. לתשומת לבך, במסגרת ההתייעלות מדובר מעכשיו על הפסקה השלישית בעמוד הראשון של 143 ספרים. שונים.

        17/1/11 10:59:
      לא פשוט הגבס, ואחר כך יש שיקום, הייתי בסרט הזה, שברתי קרסול לא מזמן, בריאות מותק. צחקתי מאוד. אני מאלה שמאמינים שחוש הומור מעיד על בריאות יותר מכל דבר אחר.
        17/1/11 10:11:
      שיהיה ברור!
      אין לי שום קשר לפלסטלינה המוזכרת בכתבה.

      (אהוד, אם אתה צריך עזרה, אני מוכן לקחת את הילדה לסיבוב באוטו.)
        17/1/11 09:59:
      הכל בגלל שאתה חושב שלריבאונד צריך "לקפוץ"

      זה עניין של "סגירה" ותפיסת מקום.
        17/1/11 09:40:
      איזה באסה, באמת חשבתי שתכתוב על אמנות שזירת פרחים יפאנית. כבר הכנתי את כל המצרכים!
        17/1/11 09:23:
      כאב לשלושה צאצאים, (שזה אחד הכאבים שהרבה יותר חמורים מקטיעה של אצבע - ע"ע עשיו למאיר שלו, עוד 5 שנים, שיהיה לך זמן) המדיניות ההורית שעובדת הכי טוב היא מדיניות של אי התערבות, אלא במקרה שהילדים יותר מדי זמן בשקט. כשהם מנסים לא למשוך תשומת לב הורית אתה חייב להתערב לפני שיקרה אסון.
      חוצמזה, גידול ילדים היא השיטה הטובה ביותר לשיפור מיומנויות מולטי-טאסקינג.
      אחרי 9 שנות הורות הגעתי למצב שבו אני יכול לשחק אם אחת, לעזור לשנייה בשיעורי בית ולקלח את השלישי, תוך כדי הכנת ארוחת ערב וחיפוש מושגים מקצועיים חמקמקים במיוחד לעבודת תרגום, כלומר עם קצת אימון נוסף אגיע ליכולות של אישה ממוצעת :).
      ופרט לכך, בעזרת הכוונה נכונה הילדים לומדים להעסיק את עצמם, וככול שיש יותר ילדים במקום אחד כך פוחת הצורך שלהם בהתערבות הורית. כשהילדים מזמינים עוד שני אורחים לבית אני יכול אפילו לעבוד ערב שלם.
      מובן שאחר כך צריך חברה לפינוי הריסות כדי להחזיר את הבית לקדמותו, אבל אלו החיות.
        17/1/11 08:09:
      זה ביקורי הראשון שלי אצלך ומאד נהניתי לקרוא אותך.
      הייתי בעבר תולעת ספרים שבולעת בקצב מסחרר ספרים
      ומאז שיש לי ילדים, בקושי יש לי פנאי לקריאת ספרים... בעיקר מוצאת זמן לקרוא, כשאני חולה...ומעדיפה לא להיות חולה...
        17/1/11 07:41:
      מכל הפוסט, לא הבנתי ת'קטע עם הפלסטלינה.
      מה רע בבליעת חתיכות לגו קטנות?
      ולמה אם התנוקת מפריעה כ"כ לקרוא ספרים ולהחכים, אתה בכלל מונע ממנה את התענוג?
      ואם כבר פלסטלינה, למה לא לפזר בנק' אסטרטגיות בבית גושי שוקולד נוטלה?
      גם מעסיק, גם בריא וגם נקי:)

      חוצמה- מה זה 'ריבאונד' של בני 20 שדופק את גיד אכילס?
      אתה לא יכול כיאה וכיאות לגילך, סתם לדפוק את הרוטטור-קף בכתף?
        17/1/11 07:14:

      ברוטוס:   תגיד תודה, אהוד, שלא קרעת את גיד מישליין

        

       

      נטוס:      החלמה מהירה ורפואה שלמה, ונסה ספרי תינוקות, יש שם מעט מילים והמון ציורים כך תספיק לעבוד דפים בינות למטרדים

         

      ..

        17/1/11 07:05:
      נהדר!!
      אין פסול בלקרוא במנות קטנות, זה מעיד שדם צעיר זורם בעורקיך ואתה חי בין אנשים, לא רק בין אותיות ומילים.
      באיזה עמוד היתה הכתבה על שזירת פרחים? נראה לי שפספסתי אותה
        17/1/11 02:21:
      בשבוע הבא בוחן פתע על הפסקה השלישית בעמוד הראשון בכל הספרים!
        16/1/11 22:54:

      צטט: רונן מאיר 2011-01-16 22:31:16

      וולקאם טו דה קלאב.
      אחר כך אתה הופך להיות נהג. שים ספר באוטו.
      מגניב

       

      אני כבר שם. מה אתה חושב שיש לי בדש הדלת, מוכן בשלוף, הא?

       

        16/1/11 22:53:

      צטט: forte nina 2011-01-16 22:28:04

      אוחח...כמה צחקתי. איזה הומור משובח!
      לא, חס וחלילה לא על הגבס שלך
      ועל הגיד המשוסע שלך[תהיה בריא עד מהרה] . וגם לא על הניסוי ותעיה שהילדה מבצעת בפלסטלינה.
      רק שהזכרת לי עם ה"מיש-מש" של הספרים, את
      אלה שזוכרים את הפיזה באמסטרדם ואת האייפל על נהר התמזה.
      ולגבי העיתונים עוד תתגעגע אליהם יום אחד..

       

       

      אפשר להבין את אלה הסבורים בטעות שהאייפל נמצא על התמזה: "תמזה" ו"פיזה" כל כך דומות.

       

        16/1/11 22:31:

      וולקאם טו דה קלאב.
      אחר כך אתה הופך להיות נהג. שים ספר באוטו.
      מגניב

        16/1/11 22:28:
      אוחח...כמה צחקתי. איזה הומור משובח!
      לא, חס וחלילה לא על הגבס שלך
      ועל הגיד המשוסע שלך[תהיה בריא עד מהרה] . וגם לא על הניסוי ותעיה שהילדה מבצעת בפלסטלינה.
      רק שהזכרת לי עם ה"מיש-מש" של הספרים, את
      אלה שזוכרים את הפיזה באמסטרדם ואת האייפל על נהר התמזה.
      ולגבי העיתונים עוד תתגעגע אליהם יום אחד..

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין