במקרה הזה הקרקס היה סוג של עבודת סיום של סדנה ללולינים, בבימוי במאית איטלקיה ששכחתי כרגע את שמה ומפורסמת בכך שלא יושבים אלא עוברים כל פעם לחלל תצוגה אחר ובו יש התרחשות קרקסית ממש במגע יד. כאן היתה גם מוזיקה בכיוון צועני משהו והיה שילוב מקסים.
ולגבי בילבי- האגדה מספרת שהיא הפכה לכך רק בסדרת הטלויזיה כי שמה בשבדית היה פיפי רחמנה ליצלן וכך זה היה נראה דומה בדיבוב.

אני מבקשת להתוודות - מעולם לא ביקרתי בקרקס. הצילומים היפים שלך עושים לי חשק להיות שם ולחוש את האוירה המיוחדת במציאות ולא רק דרך פילטר הטלויזיה או הקולנוע.

ולגבי בילבי... אהבתי מאד בילדות י את הספר של של אסטריד לינדגרן בילבי בת גרב [הכרתיה בשם זה].

אני חושבת שלא רק ילדים נהנים מהקרקס... אלא גם המבוגרים שצעירים בנפשם.