שנים הם כבר יושבים שם,

צפופים צפופים,

קצותיהם נצבעים צהוב,

והמילים מיטשטשות.

שנים ואף אוזן לא שמעה,

ולא עין שקראה,

לא ראו הם אור של יום

שירים שלי. הגיע הזמן לצאת,

ואולי אין לי מה לתת,

ובמה להתגאות,

אך שלי הם ואיתם אצעד יד ביד.

בהצלחה