נסיעה ארוכה ארוכה לקצה המדינה ביום אחד שבע או יותר שעות של נהיגה כמה הרבה נסעת עליי (גב נשען לאחור.רגל שמאל אליי) על הקבר אמרה היפה: גם המוות לא ייקח לי אותו (בתמונות הוא עדיין צעיר ויפה. עיניים. האדמה שותקת. כוסמק על הפתעות שיש בחיים. כמו המוות.                 אינו מחוסר הכרה. הוא צלול כמו השמש שנשברת על הענפים ועושה חורים בראייה (צאוב. אפור. צאוב         עכור. צלול. עכור) ידיעת האפשרות שכל רגע יכול לקרות כזה. משתקת) אני עוברת לא הרבה אחרי למחשבות על מין עדין (אפאחד לא אומר באזכרה: הוא ידע לזיין שזה משו)

------------

------------

אצבעות כפות הרגליים

קפואות

קפואות

אצבע-אות כפות ההרגל שנהיינו

זה שלא באמת מתרגלים אליו

לא נס ליחו, אומרים

אם הייתי אומרת את זה מולך

היינו מדברים על לחות ועל צריחה.

וצריכה, כמובן

גם בידיים

עוד מרגישים עליי את המרפסת

לשים אצלך.

שחי הוא בית

תעשה לי ששש

מבטיחה

לעשות בחזרה

--------------

--------------

אז-ב-אז-כ-רה זקנה עם קבריולט ירקרק כיאה לזקני הקיבוץ חייכה אליי בזכות נוריות סגולות ולבנות. צילמתי אותה בראש -------------  לרדת אל רזולוציות אחרות: אתה זז מתחתיי, נאנק (זו מילה נהדרת. גם הצליל שנפלט) אני שמה לך יד על המותן כאומרת: תנוח, יקירי. מלקקת מבחוץ את היופי הפנימי שלך (רפוי עדיין. רפוי) עוד לא מכניסה (מריירת, גם זו מילה) כשכבר כן, מתערבבות שם שערות ארוכות שלי מהראש (זה כי לא החזקת, אני אומרת לך בשתיקה) ועוד נכנסת שם שרשרת זהב דקה (אתה תחשוב: כמה הרבה קראט מונח על המאזניים. או על הזין שלי עכשיו) מטיילת את היפה שלך, גאה ועיזוז, על לחיים, על ארובות עיניים (עשן אדום) ועל צידי האף (תנוח, אמרתי. אתה שוב זז יותר מידי)

---------------

כמו לרכב על ענן

עצור

מלא גשם

משחררים

משחרים ל

טיפה

ועוד טיפה

פירורי ענק

בעוגת ההרגשה.

כמו אלאדין

ומנורת הק-סמים שהם מילים

משפשפים בנייר-זכוכית-אפס את הפינות של הלב

את החישה

מדעי החוויה

וכושר ההמצאה

מציעים זה לזה מיטה של אותיות

ומיתה.

סדינים סתורים

סימנים בעור

-------------

-----------

שמרתי את הגולה שמצאתי (פעם) והעברתי (פעם) על-ל-ל-שון (היא נחה עם העודף לרקדנים של הרמזור) היא יקרה לי (עשרות מונים) מהעשרות והחמישיות (שניתן למנות) --------------- ברמזור אחד שהתחלף מאדום אוסר לירוק מאפשר שלחתי בטעות יד למוט ההוא שפעם היה מזיז לי ממספר למספר (תנועה שאהבתי. התנועה לשחרור האשה. או האש שבה)

--------------

מגע יד על ירך

הנחה לא פעילה. לא זזנו אז הרבה. ישבנו בנוח בתוך השתיקה

וגוף נגע בגוף

זה אזור מוכר

לכסות איתו פצעים.

וכל הזמן שעבר

-----------------

על המוט החדש שאומר לי D  או פארק יש כפתור כזה שנותן דחיפה (ועוזר בעלייה) בהתחלה אמרתי: מה זה השטויות האלה. ביום הרביעי באריאל שבמעלה ההר התאהבתי בלחיצה (אואבת את ההקפצה) הגוף זז (חייכתי אליו- למוט- וביקשתי ממנו סליחה) מאז מידי פעם לוחצת ומרפה. רק בשביל הת-זו-זה

---------------

---------------

לא יודעת למה הייתי עצובה היום. לא יודעת

וכל המין הזה שמפוזר פה

כמו הקטנים שלך

כמו אוטו מרוסק

שאריות של ימים אחרים

היום בכלל הייתי

צמר גפן.

גופה מונחת בחול-מדבר

וגשם.

וצום

ופצע

ורציתי שתשים לי י'. ז'. בתמוז. כבר אז זה היה מר. ונהדר

http://www.youtube.com/watch?v=s4_4abCWw-w