והשאיר את "חבריו" האהבלים עם פה פעור, משפשפים עדיין את עיניהם אחרי תרדמת פוליטית ארוכת נגן. כשהעניינים נוגעים לגופו  -  אהוד ברק יודע לפעול מהר ובהחלטיות בניגוד לטיפולו הפלגמטי בענייני המדינה שהבוחר הישראלי הפקיר בידיו. אין מה לומר, אהוד ברק נתן הבוקר שיעור מאלף בפוליטיקה נכלולית. הוא יודע לזהות פוליטיקאים עם אישיות מחוקה ולהחזיק אותם קצר כדי שיתמכו בכיסא המיניסטריאלי שלו ללא התלבטויות מיותרות. קחו למשל את חברת הכנסת עינת וילף. מישהו שמע עליה לפני הבחירות? מישהו בחר בה? לא, בחרו במפלגת העבודה. אבל עינת וילף תציל כעת, יחד עם שלשת חבריה שמחון, וילנאי ונוקד, את הקואליציה הכושלת של ביבי שהביאה את ישראל אל פי התהום. 

אין כל ספק. זוהי הקומבינה הטרייה של ביבי וברק, שרקמו יחד כדי להבטיח את עצמם מהצרות שליברמן עושה לקואליציה. זו גם השפה שליברמן מבין היטב: כוחנות עירומה. כעת יש לביבי וברק, MAX UND MORITZ של הפוליטיקה הישראלית, חמישה קולות בטוחים כיציקת בטון. זהו כבר משקל שמבטל שליש מכוחם של חיילי ליברמן הממושמעים בכנסת. כרגע ליברמן יחשוב שבע פעמים לפני שיעז לעשות איזה טריק כדי להפחיד את ביבי מזעזועים בקואליציה שלו. ואם גם הפעם הבוחר הישראלי לא ישכיל ללמוד את הלקח ולהבין לאיזה סוג של אנשים הוא אפשר לקבוע את גורלה של ישראל ויתן להם שוב דריסת רגל בכנסת, אז כלו כל הקיצין.

מה שנותר כעת הוא להשתעשע עם שמונת הליליפוטים שנותרו עם שמה הלוהט של מפלגת העבודה בידיהם. ואין כל ספק שלא יידעו מה לעשות אתו.

שלי יחימוביץ אולי תבין כעת את המחיר הכבד של לבטיה והיסוסיה האינסופיים להצטרף אל פרץ, פינס, כבל ויולי תמיר כדי לבלום את נזקיו של אהוד ברק. ואותו הדין ביחס לדניאל בן-סימון שלקח לו יותר מדי זמן כדי להבין היכן הוא נמצא ומה הוא יכול לעשות לטובת ישראל.

מעניין ומשעשע יהיה לראות את פואד, בוז'י הרצוג וברוורמן חיים ללא כיסא של שר וללא תקווה כלשהי לחזור אי-פעם אל הפוליטיקה.

חבל רק על עמיר פרץ שהיכולות הפוליטיות שלו להועיל לישראל תרדנה לטמיון.