יש להקפיד מאוד בבחירת מה אתה מבקש לעצמך. במשך שנים רבות, ישראל שאפה להפוך ליצרנית נפט, ועכשיו היא מתמודדת עם הצדדים השליליים של תגליות גז ענקיות – ביניהן סכנת ההידבקות ב'מחלה ההולנדית', שבה ערך המטבע המקומי מתנפח הודות לזרם ההכנסות מהגז, וענפי ייצוא אחרים הופכים ללא-תחרותיים.

אבל הסכנה ההיא, גם אם היא קיימת, נמצאת במרחק של כמה שנים. לעומת זאת, התנפחות ערך המטבע מתרחשת כבר עכשיו, בעוצמה הולכת וגדלה. את התופעה הזאת ניתן לכנות 'המחלה השוויצרית', והאירוניה המרה היא שבעידן בו כלכלת ישראל סבלה מאינפלציה גבוהה ופיחותים תכופים, השאיפה הגדולה של קברניטי המשק היתה להיות 'שוויץ של המזרח התיכון' – כלומר, אי של יציבות ואיתנות פיננסית.

למרבה הפלא, זכינו בשנים האחרונות ליציבות, איתנות ושאר הברכות שייחלנו לעצמינו. אבל אליה וקוץ בה – חוזקו של השקל הופך לרועץ. ובזה אנחנו באמת דומים לשוויץ, שסובלת הרבה יותר מאיתנו מעליית ערך המטבע שלה.

העליה המתמדת בשערו של הפרנק השוויצרי, הן ביחס לדולר האמריקני אבל במיוחד וביתר שאת ביחס לאירו, היתה לאחת התופעות הבולטות של שוקי המטבע במהלך 2010. שער הפר"ש ביחס לאירו, שבמשך שנים עמד סביב 1.50-1.60, טיפס למעלה בעיקביות תוך רישום סידרה ארוכה של שיאים היסטוריים. רמות כגון 1.35 ו-1.30 שנתפסו קודם כ'דמיוניות', נכבשו והפכו לנחלת העבר.

מאחורי המגמה הזו עמד, כמובן, המשבר המתפתח בגוש האירו והבריחה מצד בעלי הון אירופאיים לעבר מטבע שנתפס כחזק, איתן ומסוגל לשמור על ערכו. אמנם נכון, הסודיות הבנקאית המפורסמת של שוויץ נפרצה על ידי האמריקנים בשנים האחרונות, אבל הכלכלה השוויצרית עדיין נוהלה לפי הכללים הישנים של משמעת פיסקלית ושומרנות מונטרית – כללים שהגרמנים כנראה נטשו מתוך הכורח הפוליטי להגן על האירו.

מול מגמה זו של עליית ערך מתמשכת, הבנק המרכזי של שוויץ לחם בכל מאודו. בנסיון שלו לבלום את עליית הפר"ש הוא הוציא סכומי עתק – שהגיעו במצטבר למאות מיליארדי אירו – אך מאמציו היו לשווא. התהליך נמשך עד שסביב סוף השנה – נקודת שיא בהרבה שוקי מט"ח, כפי שציינו בבלוג בשבוע שעבר – שער הפר"ש/ אירו שבר את רף ה-1.25 והגיע כמעט ל-1.24.

דווקא בשבוע שעבר נרשם תיקון חד וחזק במגמה זו, והפר"ש נסוג תוך מספר ימים מרמות השיא שהשיג בחזרה כמעט ל-1.30. מדובר בנפילה חריגה בעוצמתה, שבחלקה היה קשור לעליה החדה שרשם האירו גם ביחס לדולר האמריקני בחצי השני של השבוע החולף. את הזינוק הזה הסבירו הפרשנים ב'עמדה הניצית' שהפגין נשיא הבנק המרכזי האירופי, ז'אן-פול טרישה, כלפי סימנים שלכך שהאינפלציה באירופה עולה ושיהיה צורך בהעלאת הריבית על האירו – במקביל לביצוע תוכניות הצלה עבור המדינות הנחשלות.

תרשים: שער הפר"ש ביחס לאירו, 14-12-10 עד 13-01-11

המקור: www.zerohedge.com

אולי יש בהסבר הזה הגיון כלכלי, אבל מעניין לציין כי בשוק המט"ח התפתחה פוזיציית שורט על האירו ביחס לדולר שדווקא גדלה מאוד בשבוע שקדם למהפך הזה. לכן מסתבר שהעליה החדה והפתאומית באירו נגרמה בעיקר על ידי בהלת סגירת פוזיציות שורט; פרסום נתונים מעודכנים השבוע על יתרת השורטים במטבעות השונים יבהיר אם אכן זה מה שקרה.

בכל מקרה, בחזית של הפר"ש, לא הכל מוסבר על ידי התפתחויות באירו.  היו התפתחויות גם בשוויץ שתרמו לירידה החדה בפר"ש ביחס לאירו: נגיד הבנק שם נפגש אם הייצואנים ושמע מהם על מצוקתם – שהיא גדולה אפילו מזו של הייצואנים הישראלים, מפני ששוויץ קשורה בטבורה לגוש האירו ואובדן תחרותיות מול מדינות האיחוד יפגע בצורה אנושה בתעשיה ובשירותים (פיננסיים ותיירותיים) של שוויץ. ואמנם, הנגיד התחיל לדבר על הפגיעה הצפויה בכלכלת שוויץ בגלל חוזקו של הפר"ש.

היום (ב'), בתחילת השבוע החדש, נראה שהתיקון באירו כבר מתמוסס, הן מול הדולר והן מול הפר"ש. זה לא מפתיע, מאחר והגורמים הבסיסיים למשבר בגוש האירו לא חלפו והלחץ על האירו צפוי לחזור ולהופיע, מכל הכיוונים. מבחינת יצואנים שוויצריים, זוהי בשורה קשה, מפני שרק היחלשות משמעותית בייצוא, שתביא להאטה בצמיחה ולצרות אחרות במשק, עשויה לשכנע את שוק המט"ח להפסיק לראות את הפר"ש כמטבע מקלט.

מצבו של השקל, כאמור, דומה אך פחות חמור. אנחנו סובלים מאותה תסמונת המכה בשוויץ, והביקוש לשקל לא מראה סימני הרפיה. רק הבוקר, האנליסט של ג'י. פי. מורגן המכסה את ישראל, מירוסלב פלוכיאר, פרסם ניתוח מעודכן בו הוא מנמק מדוע להערכתו השקל עדיין עומד מתחת לערכו וצפוי לעלות עוד. הוא אף לוקח בחשבון שבנק ישראל יודיע על הגבלות בתנועות הון אבל מניח שאלה לא ישיגו את המטרה, מאחר והשקל נתמך מחוזקו הבסיסי של מאזן התשלומים.

תקופה ממושכת של חוזק בשקל תחולל נזק מצטבר לטווח ארוך, על ידי אובדן תחרותיות שיהיה קשה מאוד לתקן אחר כך. אבל כל זה נובע מהיות שוק המט"ח העולמי במצב מעוות,  כאשר מידת העיוות רק הולכת ומחריפה, בגלל המדיניות הננקטת בארה"ב. רשימת המדינות שהן קורבנות של עיוות זה ארוכה ומכובדת, משוויץ ועד סינגפור, מברזיל ועד סין.

להיכלל ברשימה הזאת הוא כבוד גדול, אבל על כבוד כזה היה עדיף  לוותר וממנו יש למצוא את הדרך לברוח, אם רק ניתן.  

סוף