אני קוראת עכשיו ספר מלבב ומלא הומור, שכתב מרק טווין ונקרא: "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור"

הספר מספר על אמריקאי, בן זמנו של טווין, שמוצא את עצמו לפתע עובר מזמן ההווה שלו (שנת 1879) לחצר המלך ארתור בבריטניה בשנת 513. הוא עובר הרפתקאות שונות ונפגש עם דמויות מוכרות מתוך האגדות של סיפורי ארתור ואבירי השולחן העגול.

בנקודה מסויימת בסיפור מתלונן הבחור, שלמרות שזכה להתגורר בטירתו של ארתור, בתנאי מגורים המשופרים ביותר שאפשר לצפות בתקופה זו, חסרים לו אביזרי נוחות רבים. כאן הוא מציין שחסרות לו עששיות גז, סבון, גפרורים, כלי כתיבה(עט ניר ודיו), ספרים וזגוגיות על החלונות, כל אותם "פרטי הנוחות הקטנים..המביאים ניחומים של ממש בחיים" (כלשונו של טווין). עבור קורא בן זמנו של טווין, ההווה הוא המאה ה-19. והוא בודאי שואל את עצמו איך באמת אפשר לחיות בלי כל הפריטים האלה.

לכמה פרטי נוחות היה צריך הקורא בן המאה ה21 להתגעגע אילו הגיע למאה ה19 או למאה השישית? (: