ההגדרה החוקתית של ישראל "כמדינתו של העם היהודי" פוגעת בעיקר בישראלים הצברים שנפגעים כל פעם מגל עלייה חדש של מהגרים שברובם חסרים במסורת דמוקרטית ובעיקר לא ממש מעורים בנעשה בישראל בזירה הגיאו-פוליטית ולכן אזרוחם המיידי בשם עקרון הרצף של "מדינת העם היהודי" מביא לנזקים בשל נטיית המהגרים האלה ללאומנות יתר הנובעת כאמור מבורות וחוסר הקשר ורקע ישראליים. מיליון וחצי מהגרים רוסים שחיים מנטאלית בתקופת הצאר הרוסי, וככלל מאיימים בהפיכת חצר אנטי דמוקרטית לאומנית אינה עוד רק בגדר נבואת זעם של מתי מעט. הליברמניזם הניא-פאשיסטי הוא תולדה של עקרון "מדינתו של העם היהודי". לכן מן הראוי לבטלו.

ההגדרה החוקתית של ישראל "כמדינתו של העם היהודי" פוגעת גם ביהודי התפוצות המעוניינים להמשיך לחיות עם שכניהם ובמדינתם כאזרחים נאמנים למדינתם. מדינת ישראל שמנכסת את יהודי התפוצות בעל כורחם מביכה את יהודי התפוצות ומחשידה אותם בנאמנות כפולה: במידה ויש ניגוד אינטרסים בין יהודי מדינה מסויימת לישראל, בעייה זו מורגשת במיוחד. אנו ראינו זאת היטב אצל יהודי ערב בזמנו, ובאופן חלקי אצל יהודי אירופה שנחשדים בנאמנות כפולה ורק בזכות נקודות אשראי (ההולכות ונגמרות) בשל השואה הנוראה, נהנים  אלה מהגנה יחסית. ארה"ב וישראל עדיין מוגדרות כידידות נפש בשם אינטרסים חופפים, אולם בזמן האחרון מתרבים קולות הקוראים לבחון שיתוף פעולה אמריקני (מתוך אינטרס אמריקני מובהק) עם גורמים העויינים את ישראל ואת הציונות שהרי אין זה מן ההכרח שתמיד יהיו אינטרסים משותפים בין ישראל לארה"ב. התנגדותו של הלובי היהודי בסנאט האמריקני לשיפור קשרים עם מדינות כמו ברזיל וסין, מתוך ראייה צרה של מה שהם רואים "כטובת ישראל", מעמידה את יהודי ארה"ב תחת חשד כבד לחוסר נאמנות לאמריקה. ספרם של ג'ון מרשהיימר וסטיוון וולט נגד השדולה היהודית בראשות דרשוביץ' הוא רק סנונית. ולמרות שתמיד יימצאו צדקנים שיפטרו אותו כמסה אנטישמית, יש לבטל לאלתר את ההגדרה "מדינתו של העם היהודי" כדי להפסיק לסבך את יהודי העולם עם העולם.

כל עוד מדינת ישראל מוגדרת "מדינתו של העם היהודי" מי שמוסמך לקבוע פורמלית מי הוא יהודי מחזיק למעשה כח עצום. למעשה בידיו מפתחות הכניסה לאזרחות הישראלית המלאה. מכאן מאבק הדמים בין הזרמים השונים ביהדות על המונופול הזה שבהחזקת המפתחות לאזרחות הישראלית המלאה. מדובר למעשה במאבק יוקרה הטומן בחובו ג'ובים ותקציב. ישראלים חילוניים אמיתיים שהם למעשה יהודים רק בלאומיותם ולא בדתם, נפגעים מכך בראש ובראשונה, למרות היותם לכאורה רוב במדינתם, משום שמי שמוסמך לקבוע עבורם עם מי להתחתן ואיך להתאזרח, היא אוטוריטה דתית כזו או אחרת, או אקס פולחני כזה או אחר שאין הם מזוהים עימו. האדם החילוני המודרני מרגיש מאוים במדינתו. יש לציין כי החיבור הכפוי הזה של דת עם מדינה מזמן אף נזקים למסורות הדתיות היהודית השונות, משום שהאזרח החילוני באמצעות מדינת החוק נאלץ להתערב לא אחת בשיקולים הרליגיוזיים הנכפים עליו. לפיכך ייטב אם מדינת ישראל תמחה את הגדרתה החוקתית "כמדינת העם היהודי", הגדרה בעייתית המזמנת חיבור הרסני בין דת למדינה.