מעמד האישה
פוסטים אחרונים
- פרשת השבוע שמות 16/1/20
- פרשת ויגש 2/1/20
- פרשה השבוע "מקץ" 27/12/19
- חג חנוכה שמח 22/12/19
- פרשת השבוע "וישב" 19/12/19
- פרשת השבוע "וישלח" 12/12/19
ארכיון
פיצול במפלגת העבודה ותוצאותיה
שבוע מעניין עובר עלינו בארץ ובעולם, אירוע רודף אירוע והפעם התפלגות במפלגת העבודה, פעם המפלגה הגדולה ביותר, מצטמקת כעת עוד יותר. בערמומיות אופיינית ביצע ברק מהלך מתוחכם שנועד להחליש (גם אם בטווח הקצר) את השמאל וחובר לליכוד תוך כדי הבטחת עתידו הפוליטי. אגב, מהלך זה הוא יותר מלגיטימי עקב חוסר ההומוגניות והאנומליה הקשה במפלגת העבודה.
יש לזכור כי ברק מעולם לא היה חסיד השמאל ולמעשה מקומו הטבעי הוא במרכז ולעתים ימינה ממנה, כך שאך טבעי כי יתקבל בזרועות פתוחות ע"י נתניהו. ממשלת נתניהו תהנה כעת מיציבות גדולה יותר לפחות עד הבחירות, יש לציין כי גם מבחינת אלקטורלית יתרום ברק רבות לתעמולת הליכוד בזכות המוניטין הרב שלו ושיקול דעתו בנושאי בטחון.
השמאל מצידו צריך לשמוח (לכאורה?) שברק איננו במפלגה עוד, ברק עמד מולם כעצם בגרונם ומנע כל יוזמות "שמאלניות" מדי לטעמו (לעתים תהיתי אם הוא לא היה באמת סוס טרויאני!), כעת פנויה הדרך להגשמת שאיפותיהם במסגרת חדשה הקמה על חורבות הישנה, השאלה היא איזו מסגרת זו תהיה, לפי חבריה סביר להניח שתהיה דמוית מפלגת מרצ הדוגלת בפתרונות מדיניים רדיקליים שיהיו קרוב לודאי קיצוניים מדי לבוחרי מפלגת העבודה הותיקים, שכן לא לכך פיללו אותם בוחרים, מה שיביא את מפלגת העבודה לכליה במקרה הרע או להצטמקות משמעותית והפיכתה לגורם שולי בפוליטיקה הישראלית במקרה הטוב (אלא אם כן המפלגה תקיא מקרבה גורמים שמאלניים מדי, מה שלא סביר ביותר..) וכל התחזיות האופטימיות, דוגמת הכרזתו של פואד כי מצביעים רבים שבים כעת למפלגת העבודה, אינן יכולות להסתיר את החשש הכבד השורר במפלגה מפני תבוסה מוחצת בבחירות הבאות. בנוסף, יש לקחת בחשבון שלמפלגת העבודה (ולשמאל בכלל) אין מנהיג בעל שיעור קומה שיוכל למלא את החלל שהשאיר אחריו ברק. ואין לשכוח את 3 המנדטים העלובים שקיבלה מפלגת מרצ בבחירות האחרונות כדי לחוש את הלך הרוח בישראל בשנים האחרונות, נתון שאינו מנבא עתיד מזהיר לעתידו של השמאל הישראלי שעם השנים הלך והקצין עד כדי דה לגיטמציה לישראל.
כך או אחרת, צעדו של ברק היה מתבקש והיא קודם כל מטהרת את האוירה הפוליטית בתוך מפלגה אחת לפחות ותורמת במידת מה לשינויים במפה הפוליטית בארץ בעיקר בשמאל שקרוב לודאי יקימו גוש חדש. לפני הימין עומדות בעתיד הקרוב בעיות לא קלות, מעבר לאיום האירני היא תצטרך להתמודד עם האיום הפלסטיני להכריז באופן חד צדדי על מדינה פלסטינית ברבעון האחרון של 2011.
ציונה
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה יפה
תודה לך על תגובתך בפוסט שלי
שיהיה שבוע נהדר
שרה קונפורטי
www.sarakonforty.com
לפעמים אני מרגישה שאנו מריינטות...
מצריים - פה לא יהיה.
את ברק לא הצלחתי להבין בצעדים האחרונים שלו.
הפוסט שלך מאלף.
תודה לך.
*
לא רק ברק - כל הפוליטיקאים שלנו .
לא רחוק היום והעם יקום ויעשה מעשה - כמו במצרים .
לטעמי - איש מאוס!
תגובה לעצבן
ברק בא למפלגת העבודה כהבטחה גדולה אחרי הסכם אוסלו ולפני מו"מ בין ברק לערפאת בשנת 2000.
ברם, מאז נשפכו מים רבים בירקון, ראשית המו"מ עם ערפאת והאינתיפאדה שלאחריה הורידו לברק את האסימון בקשר לכוונותיהם האמיתיות של הפלסטינים והשאר היסטוריה.
חלק מחברי המפלגה אינם מייצגים את מפלגת העבודה המקורית ולפיכך מנסים למשוך אותה שמאלה, לכיוון השמאל הרדיקלי. הם אלו שעיוותו את דמותה של המפלגה וגם השתלטו על נשמתה, הם ולא ברק. המפלגה היא זו שהשתנתה ולא הוא.
בשנות ה-70, למשל, המפלגה היתה רחוקה מהשמאל מרחק שנות אור, מה להם ולשמאל? הרי הם היו בשלטון 29 שנים ברציפות, והשמאל לא מילא שום תפקיד משמעותי בארץ.
הפרישה של ברק ממפלגת העבודה בעייתית רק במובן אחד, ההטבות המיניסטריאליות שקיבלו הוא חבריו לסיעה מממשלת ביבי, אך אם נתעלם מכך (ביחוד לאור הפרישה המיידית של שרי העבודה מהממשלה) הרי שפרישתו מוצדקת ביותר לאור הסכסוכים הרבים ב"עבודה".
ברק מעוניין לקדם את האג'נדה שלו שבה הוא מאמין (בשיתוף פעולה עם ביבי), והוא אינו עושה תמורת בצע כסף (הרי כסף לא חסר לו) אלא כי הוא מאמין שכך צריך להיות ולנו אין שום סיבה לפקפק בכך.
מה לעשות שכיום ברק קרוב בדיעותיו לליכוד יותר מאשר לשמאל, ואין שום קשר לקניית קולות כפי שהנך רומז, זה קשקוש. גם חבריו לסיעה שותפים לדיעותיו המדיניות והצטרפו אליו בשל השתלטות השמאל על מפלגת העבודה. מה שיקרה אחרי הבחירות זו בעיה של ברק וחבריו, הם מוכנים לקחת את הסיכון. יש להעריך את צעדו של ברק באופן חיובי.
צריך לזכור את דברי גולדה ז"ל: "המפלגה מעל הכל" כדי להבין כמה מפלגה זו עדיין לא למדה שום דבר...
ציונה
1. אם עמדותיו של ברק שונות מאלו של מפלגת העבודה מדוע הוא בחר להתמודד דוקא במפלגה זו על תפקיד היו"ר?
2. לא זאת בלבד שברק לא הסתייג ממצע מפלגת העבודה, הוא היה אחד ממנסחיו. חשוב להדגיש שהוא חזר בקולו שלו על עיקרי המצע (לפחות בנושאי חוץ, ביטחון וחקיקה). ככל הידוע לי מצע מפלגת העבודה לא שונה בשנתיים האחורנות, לעומת זאת מעשיו של ברק (בכל התחומים כמעט בלי יוצא מהכלל) היוו סתירה למצע.
3. ברק איננו נכס פוליטי ההיפך הוא הנכון. בזמנו ברק שאף להצטרף למספר מסגרות פוליטיות, כל התנועות עשו סקרים וגילו שברק הוא יותר נטל מאשר נכס. הסיכוי שברק יבחר במקום ריאלי ברשימת הליכוד מפוקפק. אם כל הימניות לכאורה של ברק הוא הרבה שמאלה מהבוחר הממוצע במרכז הליכוד. צריך לזכור את גורלם של היונים שניסו להבחר לליכוד בבחירות האחרונות (עוזי דיין - סגן הרמטכל, אסף חפץ - מפכ"ל המשטרה, ודן מרידור אחד מבחירי הליכוד בעבר). לא רק הדיעות של ברק יקשו עליו להבחר אלא גם הרזומה הפוליטי שלו (נסיגה חד צדדית מלבנון, ההצעות שנתן לפלסטינים, ההבלגה מול האינתיפדה ועוד).
4. פרישתו של ברק אמורה לאפשר למפלגת העבודה לפעול על פי מצעה וזה אכן עניין חיובי, אלא שצעדו העלה את האופורטיזם הפוליטי מדרגה. לא רק שנוצר מפתח הזנייה חדש (תפקיד שר לכל ח"כ), לא רק שראש המפלגה הוא שפורש למען תפקיד פוליטי (וההשוואה לצעדם של שרון ובן גוריון מעידה יותר מכל על בורות), אלא שאותו ראש מפלגה מנע בפועל מחברי כנסת שרצו להתפלג מהמפלגה (לא למען תפקיד, אלא כדי לקיים את התחייבותם לבוחר!!!) לעשות זאת, ובכך הביא שניים מהם לפרישה. לכן האופורטוניזם של ברק צריך להטריד את כל מי שמאמין במשחק הדמוקרטי ולא תומכי מפלגה זו או אחרת. יכול להיות שבטווח הקצר הליכוד יוצא נשכר מהמהלך אלא שבטווח האחרון בו קניית ח"כים תהפוך לשגרה - הדבר יאיים גם על יציבות שלטונית ותייתר לגמרי את המשחק הדמוקרטי.
הצעד הזה עשה טוב לכולם,
ואם שלי יחימוביץ תיהיה היור
זה יהיה מושלם מבחינתה של מפלגת העבודה.
עם כל הכבוד, מתקבל הרושם כי אינך מכיר די את הנפשות הפועלות בפוליטיקה, ביחוד אמורים הדברים לגבי ביבי וברק.
ראשית כל ביבי וברק מכירים זה את זה קרוב (או יותר) ל-40 שנה, ונוצר ביניהם אמון שהוכיח את עצמו, לפחות בשנתיים האחרונות בהן שיתפו פעולה באותה ממשלה. בשנים האחרונות ברק הגיע לתובנות לגבי הפלסטינים ובלי להודות בכך הוא למעשה התקרב בדיעותיו לליכוד, בודאי ובודאי הרבה יותר מאשר למס' ח"כים במפלגת העבודה (עמיר פרץ, שלי יחימוביץ וכו')
פייגלין הוא קוריוז בליכוד ואינו מהווה גורם, חבל להשחית מילים עליו.
אם דניאל בן סימון היה מקדים לפרוש, אף אחד לא היה אומר שזו בגידה. וכאן היו לברק סיבות טובות מאוד לפרוש, החיים במפלגת העבודה הפכו לבלתי נסבלים, מבחינה רעיונית היו פערים גדולים בין חבריה ולא היה מכנה משותף ביניהם, דווקא לאחר לכתו של ברק המצב השתפר, המפלגה כעת ממצבת את עצמה באופן ברור בצד השמאלי של המפה, אז על מה תלין? זה שהם לא מסתדרים בינם לבין עצמם (בעיות אגו) זה כבר ענין אחר. בכל אופן, צעדו של ברק דומה מאוד לזה שנקט אריק שרון עם הקמת קדימה.
חלק מבוחרי העבודה היו מודעים לאפשרויות הפוליטיות של קואליציות אפשריות ואחת מהן היא חיבור בין הליכוד לעבודה, כך שאין מה לדבר על בגידה.
עובדה היא שמפלגות קדימה והעבודה אינן מציעות שום אלטרנטיבה מדינית למו"מ עם הפלסטינים מה עוד שהיתה להם הזדמנות להגיע לתוצאות בתקופת אולמרט.
לסיכום: בסך הכל צעדו של ברק טיהר את האוירה במפלגת העבודה. לעומת זאת עתידה של המפלגה לוט בערפל.
ציונה
שנית: אני לא בטוח שבוחרי הליכוד (במיוחד תומכי פייגלין בליכוד!!) שמחים לצעד הזה.
וראוי להוסיף שאני מתפלא על דבר אחד: איך ברק (שמכונה פוליטיקאי חכם.) מאמין לנתניהו שהבטיח לו כמה דברים תמורת הבגידה הזו??
כל טוב
שרה קונפורטי
www.sarakonforty..com
גם יותר מדי סקטוריאליות
בהחלט בעד שינוי שיטת הבחירות, שתתן יותר כוח לראש הממשלה שיוכל לנהל
את המדינה לפי השקפתו בנוגע לנושאים הכי חשובים במדינה: בטחון וכלכלה.
ציונה
חומר מחשבה
שינוי שיטת הבחירות בארץ
מהלב
ירין
לטבע חופשי היקר,
מפלגת העבודה (בעבר, בעיקר בתקופת מפא"י) ייצגה לרבים בקרבנו כל מה מה ששנוא עלינו.
מפלגה דיקטטורית שדמוקרטיה היתה ממנה והלאה, מפלגת "אדוני הארץ", הפנקס האדום, כל מי שלא הסכים עימה לא מצא עבודה בזמנו, שטינקרים ידועים יצאו ממנה והסגירו יהודים לבריטים (טדי קולק)
מפלגת עסקונה ששלטה בכל המוסדות בארץ כמו למשל בענפי ספורט (מרכז הפועל) והפלתה לרעה ספורטאים מוכשרים שלא ישרו קו עם הממסד בשעתו ועוד ועוד.
מצטערת שאינני יכולה להשתתף בצערך...
ציונה
קלאופטרה יקרה
לי כואב הלב על ההתפרקות מפלגת העבודה
אין כאן שום שמחה, לא לימין, לא לשמאל - אלו שבאמצע או בצד
לא למרכז - לא למרכז ימני ולא למרכז שמאלני
המפלגה נושאת על דיגלה עקרונות חברתיים לעם
ערך החברה
ערך עבודה
בהחלט זה מעבר למו"מ כזה או אחר עם שזה רק לא יהיה
מפלגת עבודה מתפרקת משום שבארץ הזאת
במקום עבודות אדמה - יש נדל"ן אדמה
במקום הקיבוצים - יש סוג של שיתוף
במקום חברות הסתדרותיות - יש בעלי החברות שמנסים לחסוך ולא לתת רווחה
במקום ההסתדרות - יש לא ברור מה
מי שהרס את כל זה - זה מפלגת העבודה בעצמה שנגמר לה מהעבודה
ההפרטות של החברות הציבוריות
הרחבת הפערים בין השכבות
ועוד ועוד ועוד
מי יטפל בכל זה?
הליכוד, המר"ץ, קדימה, השמאל/הימין מתון/קיצוני?
קלאופטרה יקרה
לי כואב הלב על ההתפרקות מפלגת העבודה
בדיחה משעשעת
זאת מפלגה לאספנים שמופיעה בספר מדע המדינה.