כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: על אהבה וסמים אחרים

    0 תגובות   יום שני, 17/1/11, 20:06

    ''

     

    אני יליד המחצית הראשונה של שנות השמונים. כבן לאותה מחצית, חוויתי בעצמי את המעבר מטכנולוגיות שנראו מאוד מתקדמות לסבים והסבתות שלי, לטכנולוגיות שאני הילד חשב שהן מדע בדיוני. הייתי עד להשתלטות הטלפון הסלולרי והאינטרנט על חיינו, למעבר מערוץ טלוויזיה אחד לכמה מאות, להכחדות אפקטים מסורתיים בקולנוע לטובת CGI ולימים האחרונים בהם אמצעי תקשורת מיינסטרימיים שדרו מוזיקת שוליים. אני מייחס את שנת הלידה שלי גם לעובדה שמוזר לקלוט את האחוז העצום של אנשים שנוטלים תרופות הרגעה. הם לא נוטלים אנטיביוטיקה, או ניטרוגליצרין ללב. מדובר בסמים מסוג פרוזק או ויאפקס, שאמורים לעזור לטיפול בחרדות ובבעיות קשה וריכוז, אולם משווקים בכמויות כאלה, שאפשר לחשוב שחצי מהעולם המערבי שרוי בחרדת קיום תמידית (זו טעות. כל העולם המערבי שרוי בחרדה קיומית). כשהייתי בבית ספר, עניין נוגדי הדכאון לילדים ובני נוער רק התחיל להתקרב למימדים הנוכחיים בארה"ב ובארץ. לחלוטין פספסתי את הרגע בו רופאים הפסיקו להתווכח עם ההורים ופשוט התחילו לרשום תרופות על ימין ועל שמאל.

    "על אהבה וסמים אחרים" מתרחש במחצית השניה של שנות התשעים, התקופה בה הייתי בבית ספר ועוד האמנתי שאם חייזרים יתקלו בהקלטה של מאקארנה, הם לא ישמידו את כדור הארץ במטרה למנוע מהזוועה לזלוג אל חלקים אחרים של הקוסמוס. ג'יימי רנדל (ג'ייק ג'ילנהול) מתחיל לעבוד כסוכן מכירות עבור חברת התרופות פייזר. יש לו כשרון טבעי לתפקיד, מאחר והוא מסוגל להתאים עצמו ולפלס בדיוק את הנתיב אל לבם של אנשים. עד עכשיו, נצל יכולת זו בכדי למכור מכשירי חשמל, אולם חברת התרופות הגדולה מאפשרת לו להרגיש סוף סוף כאילו הוא עושה משהו בחייו. המשפחה מאוכזבת מהאופן בו התנהל עד כה, בלי עבודה בהיי-טק ומיליונים בבנק כמו אחיו ג'וש. בעוד ג'וש נשוי באושר ועושר, ג'יימי מעדיף להשתמש בשיטת רנדל לכיבוש מהיר ושם בכיס הקטן את כל אנשי המרכז לאומנות הפיתוי כשזה מגיע ללהשכיב בחורה אקראית ולא להרגיש רע עם עצמך בבוקר.

    עם החיוך הכובש וחוט השדרה הגמיש, מגיע ג'יימי לאתגר הגדול הראשון שלו. הוא צריך לשכנע רופאים להכניס את התרופה נוגדת הדכאון של פייזר ולהמליץ עליה למטופלים, על חשבון החברה המתחרה, שמוצר הדגל שלה, פרוזק, נמכר כמו אטמי אזניים להורים בכניסה לפסטיגל. רצה הגורל ונסיונות החיזור אחר דוקטור נייט (האנק עזריה), מביאים אותו לפגוש במגי מרדוק (אן האת'אוויי), מטופלת הסובלת מפרקינסון בשלב מוקדם בחייה. החל מאותו רגע, ג'יימי מציב לעצמו שתי מטרות: אחת היא להביס את סוכן הפרוזק במלחמה על מדף התרופות של דוקטור נייט. השניה היא לכבוש את מגי ולנעוץ באדמתה את הדגל של רפובליקת רנדל.

    בתחילה, נדמה שעל אהבה וסמים אחרים הוא סרט העוסק במרוץ החימוש בין חברות התרופות באופן ציני וחד. הרופאים מוצגים כאינטרסנטים שטובת החולים שניה בעיניהם לטובות ההנאה שיוכלו להפיק משיווק תרופה כזו או אחרת. ג'יימי רנדל רואה בעצמו איש מכירות מושלם, אולם הוא לומד את רזי המקצוע תוך כדי התנסות, כאשר הוא מוכן להשתמש בכל טריק אפשרי בכדי לדחוף את המוצר, בין אם מדובר בתרופה עליה הוא מקבל עמלה, או בזין שלו. מהרגע בו מגי נכנסת לתמונה, הסיפור משנה פאזה ומתמקד בקשר ההפכפך בינה לבין ג'יימי. השניים נדרשים לבחון כל הזמן מה טיב מערכת היחסים ביניהם והאם מה שמניע אותם הוא עניין מיני נטו, או שקיים מקום גם לרגש אצל שני אנשים שסגרו את עצמם לאפשרות להיקשר לאדם לאחר שנצלו אותו לצרכיהם. זה כמו לקבל שני סרטים במחיר אחד, אבל במקום שני סרטים שלמים, מקבלים רק חצי מכל סרט.

    הבעיה הגדולה כאן היא שכמו שג'יימי מוכן להפוך את עורו בכדי למכור מוצר, הבמאי אדוארד זוויק מבצע מספר מהפכים במהלך הסרט, עד שלא ברור אם הוא בעצמו סגור מה הוא מנסה למכור. זו סאטירה. לא, זו קומדיה רומנטית. לא, זו דרמה. לפעמים אפשר ליצור דברים נפלאים משילוב כמה ז'אנרים, אבל ההדבקה במקרה הנ"ל נעשית בגסות, כאשר סגנון אחד דורס את השני. בשלב מסוים, עולה עוד עניין מטריד. השם "פייזר", הלוגו של החברה ושמות מוצריה מוזכרים כל כך הרבה בחצי השעה הראשונה של הסרט, שרק מתבקש שתונחת איזו מכה שתביא את פייזר האמיתית לתבוע את יוצרי הסרט על הוצאת דיבה. כשהסרט מעביר פתאום פוקוס למפגשים בין ג'יימי ומגי, נשארים רק המוצרים והיתרונות שלהם שג'יימי מנה לאורך נסיון המכירות שלו. הנציג היחיד של חברה מתחרה, הוא טיפוס אלים וצבוע שהופך ליריב בזעיר אנפין של ג'יימי גם בחייו הפרטיים. במילים אחרות, מה שנראה בתחילה כמו סאטירה על תעשיית התרופות והאופן בו היא מביאה רופאים לעוות את האתיקה המקצועית שלהם בכדי לשמש כסוכני מכירות משניים, מתברר כפרסומת ממושכת לפייזר. זה לא שהחברה מוצגת באור חיובי במיוחד, אבל היא מוצגת כפחות גרועה ממתחרותיה ואין שום מילה של ביקורת על המהירות המסוכנת בה אנשים נעשים תלויים בתרופות נוגדות דכאון, גם אם אינם זקוקים להן באמת. אחרי שהתבסס קשר רגשי לנציג פייזר, אנחנו מתבקשים ללוות אותו למסע אישי בהרבה, שכולל הרבה סקס, רגשות ושיחות יחסינו לאן.

    ג'ייק ג'ילנהול התבקש לקחת סיכון אדיר עבור הסרט. במהלך הצילומים, הוא שהה בנוכחות אן האת'אוויי ערומה הרבה מעבר למידה המומלצת עבור אדם כלשהו, גבר או אישה. זה מדהים שלא יצא מהארון בתום הצילומים, אחרי שאבד עניין בנשים ארציות. כשחקן, הוא עושה עבודה טובה ויוצר יפה מאוד הזדהות עם דמותו של ג'יימי רנדל. השאלה היא האם זו דמות שבאמת אמורים להזדהות איתה. ג'יימי הוא נוכל ומגדיר את עצמו כחרא של בן אדם. הוא מפתה נשים לשימוש חד פעמי, נמנע מקשרים חברתיים שלא יגדילו את הקף המכירות שלו, מראה אמפתיה אפסית למשפחתו, או לאדם כלשהו מלבד עצמו ועדיין, אי אפשר שלא לחבב אותו, כי ג'ייק ג'ילנהול הוא השחקן הכי מעורר הזדהות בהוליווד. לא משנה אם הוא קאובוי הומו, נסיך פרסי, או נער בבועה. יש לו בדיוק את החיוך, המבט, הקול, השיער והנעבעכיות שמונעים מאנשים את היכולת להרגיש לא נוח בקרבתו. זה משרת היטב את הצד הרומנטי ממנו מורכב בערך חצי מהסרט וגם את החלק שמוקדש להצגתו כסוכן ממולח שנעשה אמן בלגרום לאנשים להתאהב בו. זה משרת היטב את חברת פייזר שגם חומקת מביקורת אמיתית כלפיה וגם זוכה להיות מיוצגת בידי מר סימפתיה.

    על אהבה וסמים אחרים הוא סרט שמאבד מקסמו בתוך זמן קצר. בזמן הצפיה, להוציא כמה נפילות לקלישאות הוליוודיות, הסרט מחמם את הלב ומעלה תהיות רבות על אופיו של שוק התרופות ועל טיבו של סקס מזדמן לעומת שלשלאות של אהבה. יש בו הרבה סצנות מיניות, אבל זה לא הפריע לי כמו בדרך כלל, אולי בגלל הכימיה הטובה בין השחקנים. מצד שני, לקראת סופו, הרגשתי שהסרט מבולבל מדי והאיזון בין הנושאים השונים בהם הוא עוסק, זהיר מדי ומרוקן אותו מאמירה רצינית כלשהי. יומיים לאחר הצפיה, אני כבר מתחיל לתעב אותו. לא שנאה עזה, אבל אחרי שהחיבה הראשונית חלפה, אני מתחיל להבין עד כמה מדובר ביצירה פחדנית שסרה למרותה של חברת תרופות אחת ומפרסמת אותה ללא בושה, תוך משיכת תשומת הלב לעוד בדיחה זולה ועוד סצנת עירום, במקום מסר לא לעוס. זה לא סרט גרוע כמו שזה לא סרט טוב. הוא בסדר, כל עוד מוכנים למתקפה של תוכן שיווקי ולהרבה טיזינג מחשבתי שלא מגיע לשום רעיון אמיתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין