כותרות TheMarker >
    ';

    המלצות על סרטים

    ארכיון

    0

    התעתוע באומנות - אומנות התעתוע: "עותק נאמן למקור"

    6 תגובות   יום שלישי, 18/1/11, 01:20

    הסרט מתחיל בשאלה פילוסופית על הקשר בין עותק ומקור- שבו עוסק ספרו של ג'יימס מילר, חוקר אומנות אנגלי, שכתב ספר שכותרתו: "עזוב אותך מהמקור, לך תשיג עותק מוצלח".

    אל, גרושה (העניין הזה תלוי בהבנה של הצופה- חלק מהמגמה המתעתעת במכוון של הסרט) אם לבן, בעלת גלריה בטוסקנה- תבלה אתו שעות אחדות בדיון בשאלות אומנות, מקור, עותק, ובעיקר- זוגיות.

    היא מבקשת זוגיות נאמנה למקור- שבהקשר זה ניתן להבין שהמקור הוא האידאל, השלמות.

    לעומתה, ג'יימס, לא מאמין שמקור הוא בהכרח טוב יותר, וזה נכון גם לגבי הבנתו את הזוגיות שהיא דינמית, וצריך לקבלה כפי שהיא ללא פנטזיות מטופשות כמו הזוגות הנישאים, אותם הם פוגשים במסעם הפיזי- מטאפורי.

    כל הסרט הוא דיאלוג בין אל לג'יימס, זהו סרט של מילים ולא פעולות, כשדמויות המשנה שהם פוגשים במהלך השהייה המשותפת שלהם (וגם אלה שאינם פוגשים- אך משוחחים עליהן), יצירות האומנות בהן הם מתבוננים, והנוף- כל אלה משרתים ומחדדים את המוטו: יחסי עותק- מקור, פנטזיה- פיכחון, שלמות – פגימות.

    היחס השונה שלהם לעותק ולמקור לשלמות בנישואין או פגימותם באה לידי ביטוי בסצנה שבה הם מתייחסים לפסל בכיכר, שבו אישה נשענת על כתפו של גבר: אל חושבת שזוהי תמונה מושלמת של יחסים, ואילו ג'יימס טוען שהגבר אומלל ולוזר.

    גם הדברים שמספרת אל על אחותה מארי, שמעדיפה תכשיטים מזויפים על פני מקוריים משום שאין חשש שיגנבו, שחיה עם בעל מגמגם וכלל לא רואה את "פגימותו" נועדו להעמיק בתזה הנבחנת בסרט לגבי המציאות המושלמת בעיניה של אל.

    הסרט מעורר שאלות רבות לגבי יחסים זוגיים בין בעל לאישה, לגבי הציפיות של האישה (אל) האם הן ציפיות ריאליות או פנטזיות מטופשות שלא ניתנות למימוש. זהו סרט על הפער בין הרצוי למצוי בזוגיות, כשנקודת המבט  של כל אחד מבני הזוג יכולה עושה את ההבדל בין אכזבה לפיכחון. הסרט גם מרמז על גישה רומנטית, אמוציונלית של האישה (כמה סטריאוטיפי- לא???) מול גישה רציונלית, "מפוכחת" של הגבר...

     

    השאלה הפילוסופית הנבחנת בתחומי האומנות, הזוגיות מקבלת ביטוי אומנותי מובהק: הסרט השנון והמתוחכם הזה מתעתע בצופה כפי שעותק מוצלח יכול לתעתע ולגרום לחשוב שהוא הוא המקור. וכאן אינני רוצה להסביר: מי שיראה את הסרט- יבין!

    גולייט בינוש נפלאה כתמיד. וויליאם שימל, זמר אופרה אנגלי המופיע לראשונה בקולנוע ומשחקו  אמין מאוד מגלם את ג'יימס.

    והבמאי?
    עבאס קיארוסטאמי המוכר לקהל הישראלי בזכות "עשר" המעולה והייחודי, מגלה שוב שהוא בימאי מקורי, מתוחכם, המתבונן במערכות יחסים אנושיות במצלמה שונה.

    דבר אחרון שחייב להיאמר: בעודי יושבת מרותקת ומתעמקת במשמעויות של הסרט, ובשיקוף שלו את המציאות הזוגית, יצאו לא מעטים מהצופים, שחשבו אחרת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/11 20:52:
      תודה, פנינה
        19/1/11 15:47:
      מרתק. ואני אוהבת את ג'ולייט בינוש במערכות יחסים. היא
      בזכות עצמה מס ערך מוסף.
      תודה ענת
        18/1/11 14:24:
      טומי, נכון בדיוק בזה עוסק הסרט בגבולות המטושטשים בין השניים
      תודה
        18/1/11 14:23:
      זהו דליה שהנושא לא נטחן עד דק ובוודאי לא בצורה שבלונית- את צריכה לראות את הסרט כדי להבין
        18/1/11 13:58:
      תודה לסקירה הנהדרת ולדיון המעניין בשאלת המקור וההעתק בהיבט זה מתאים להביא את אנדי וורהול , באחד ממסעותיי בעולם ראיתי חנות "אומנות" שהשלט אמר כאן מוכרים יצירות מועתקות מקוריות ניתן להרהר בזה לא מעט .
        18/1/11 13:25:
      כמה אפשר לטחון עד דק ובנליות את נושא הזוגיות???????

      פרופיל

      ענת שפרן אור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין