אני השוביניסט הכי פמיניסטי שאני מכיר. אני מאמין שמקומה של האישה הוא - בכל מקום בו היא בוחרת למקם את עצמה. אני מאמין שאישה שמגשימה את עצמה - היא אישה מאושרת, ואני רוצה את האישה שלי, הכי מאושרת שאפשר. לא הייתי משנה בה דבר ולא משנה כמה היא היחידה שמסוגלת להוציא אותי מדעתי בשנייה (היא טוענת שאני אותה, אבל בינינו, למי תאמינו?).
אני מאמין בכל לבי שאתן חזקות - הרבה יותר חזקות מאיתנו הגברים, אבל אני אשכח את כל התורה הפמיניסטית, ברגע שאיזה מניאק יזרוק מילה גסה אל האישה שלי. באותה השנייה אני חוזר למצב צבירה של איש מערות ואני מכה כדי לרסק את מי שהעליב אותה (אחר כך היא מוזמנת לכעוס עליי על זה שהתערבתי כי היא בכלל יכולה להגן על עצמה).
אני אוהב נשים, מת על נשים, ואני מטורף על אישה אחת באופן מיוחד. אני מאמין במונוגמיה ולא מסוגל לדבר אחר. העיניים קיימות כדי להסתכל אבל הלב ושאר איברי הגוף שלי - שייכים רק לאישה שגזלה את לבי.
אני פמיניסט עד למיטה, שם אני חוזר למקום הבסיסי של הגבר שמכור לאהובתו ושרוצה: לזיין אותה עד עילפון, לכרבל אותה אל הבטחון שבאהבה שלו, לכבוש אותה ולשחרר בתמורה את עזה ויו"ש, ולדעת שגופה ולבה שייכים לו כפי שגופו ולבו שייכים לה.
אני אוהב ילדים, הם משמחים אותי ואני מוכן לעקור במו ידיי את לבם של אלה שמוחקים את החיוך מפניהם - פדופילים ומתעללים אחרים בילדים, כדאי לכם להתרחק מסביבתי.
במחשבה שנייה - גם מי שסתם מתעללים במי שחלשים מהם: ילדים, נשים, זקנים, חיות וגברים, עדיף להם לתפוס ממני מרחק. אני נהיה לא ממש שפוי כשאני נקלע לחברת חלאות ולמבקש נקמה.
שילוב של האישה שאני אוהב וילד, הוא השילוב שיהפוך אותי למטומטם מרוב אושר. במצב כזה אני אנסוק מעל הרים כשרק אסתכל עליה - ההרה, ועליהם - אהובי לבי.
אני אוהב חיות. יש לי את הכלבה הכי מדהימה בעולם, שלא חוששת לסנג'ר אותי כשהיא רק רוצה משהו. היא הקטנה שלי שנמצאת תחת חסותי ואין דבר בעולם שלא אעשה למענה. היא אלפא ביץ' - פמית קלאסית, מה שאומר שכשהיא פוגשת כלבה אחרת היא מתחילה לקלל ואז היא מפנה את הדרך כדי שאני אבעט במי שמנסה לנשוך אותה.
אני אוהב את העבודה שלי ואוהב לעשות הכול כדי להצליח בה. כשאני עובד אני לא מסתכל על השעון - אני עובד עד שאני נופל, או עד שהאישה שאיתי מתקשרת.
זמן האיכות שלי (מחוץ לשעות העבודה), מוקדש לקריאה. ספרים הם המקום בו הדמיון שלי כובש לו מרחב. ספרות טובה עושה לי ריגוש בעיניים.
בנוסף לקריאה אני אוהב לרקוד ובעיקר את ריקודי שנות השישים ואת הריקודים הלטיניים. כשהמוזיקה הזו נשמעת, אני חוטף אל הרחבה איתי, את מי שראיתי שיודעת לזוז בצעדים הנכונים והקצב משתלט עליי ועל התנועות. לא אכפת לי מי הפרטנרית שרוקדת איתי - זה הריקוד, זו לא הבחורה.
אני אוהב לדבר עם אנשים ובעיקר עם נשים. אין מה לעשות, אתן יותר מעניינות, גם אם הניסיון להבין אתכן יעלה לי יום אחד בחיי. אבל גם כשאני לא מבין הכול, אני נהנה להתדיין עם צורת חשיבה שלפעמים כל כך שונה משלי, שאני מרגיש כמו מגלה ארצות.
יש דבר אחד שאני שונא שאתן אומרות - אני שונא נשים שאומרות לי "תגיד לדעתי כשאתה קובע עובדה כלשהי". שונא את הפי סי שאתן מנסות לדחוף למי שמולכן. ברור שאני אומר את דעתי ולא את דעתכן. אבל אם אתן מכבדות את דעתי - אל תנסו לכפות עליה את צורת ההתבטאות שלכן. אלה אתן וזה אני, נשים וגבר, ולעולם יהיה הבדל בצורת החשיבה.
מעבר לכל אלה, אני מאמין בקפיטליזם-סוציאליסטי, אין חיה כזו? אז מה, הגיע הזמן שנמציא אותה. אני בעד פעילות כלכלית ויוזמה חופשית, ומאמין שמי שרוצה ועושה - יגיע בסופו של דבר להגשמת חלומותיו. אני גם מאמין שלא יכול להיות שהחברה תרמוס את מי שלא יכול ולא משנה מה הסיבה. אני בעד הגדלת סל התרופות ואני בעד הוספת תרופות מונעות לסל - זה חוסך סבל מהחולה וכסף למדינה. אני בעד הגדלת קצבת הזקנה, בעד פנסיה חובה לכל אזרח, בעד הקלת מבחני הביטוח הלאומי מול חסרי האונים, שמבקשים קצבה לאחר שהם שילמו כל חייהם את הביטוח, אני בעד זכויות לבני אדם ובעד כיבודם ולא משנה מה מוצאם.
זהו. פתאום התחשק לי להשתפך ולספר לכם קצת עליי. אשמח לשמוע עליכם/ן.
|