בימים האחרונים נכתבים דברים ב״יתד נאמן״, באשר לאשרורם של ״גיורי צה״ל״. מנגד מותקפים העיתון ובעיקר הציבור העומד מאחריו, תוך כדי המטרת מטר כינויים, הקושרים אותם עם מונחים כמו, ״בריונות ליטאית״ וכדו׳. השמצות אלו באות ממגוון מקורות שוליים שלכאורה לא צריך להיות ביניהם מכנה משותף. חלקם נמנה על שורות עוזבי התורה ורודפיה בריש גלי. אחרים המחרים ומחזיקים אחריהם, שומרי תו״מ, הנקרעים בין חפצם לשכון בקונסנזוס החרדי, לבין צרכים אחרים, שלמי שאינו נמנה עליהם קשה לאמוד אותם.

כך או כך, למי שחי על בסיס מציאותי ואינו מושפע יתר על המידה מרוב המלל הצרמוני האינטרסנטי מכל הכיוונים, מתגלה תמונה משעשעת, התואמת יותר את החודש שבא לאחר חודש שבט. הדברים נכונים גם באופן כללי כאשר מדובר על ״ליטאים״, ובפרט באשר ל״יתד נאמן״, המבטא את דברי מרנן ורבנן ללא כחל ושרק. המדובר הוא ב״נהפוך הוא״ של ממש, אם כי, אין להכחיש, שדווקא מתוך ריקנותם של הסופרלטיבים הללו, מתג־ לה כוחו האמיתי של הציבור ו״יתד נאמן״ בכללו.

הבה נזכיר אפוא למי ששוכח, במה מדובר:

כאשר מדברים על ה״הליטאים״, הכוונה היא לציבור הסובב את עולם התורה והישיבות הקדושות. דבר יום ביומו, ציבור זה מותקף
בשלל טענות, כגון חוסר התערבותו בהמון הישראלי ואי כניסתו לשוק העבדים. לחלק גדול מהטיעונים הנוגעים בדבר, נלווים בדרך כלל המלצות נושאות נופת צופים, המתארות לנו, כמה טוב יהיה לנו אם נעשה כן, כמה יאהבו אותנו, יתחשבו בנו ויפסיקו לשנוא ולגדף אותנו. במילים אחרות, כמה כוח פוליטי וכלכלי נצבור, אם רק נהיה יותר נחמדים ובלתי מתבדלים מ״העשייה״ הרוחשת במדינה.

לעיתים המלל לובש אופי הפוך באותו עניין. משמיצים אותנו על השקיעה בתלמוד תורה וההתעלמות כביכול מצרכים אחרים. עוד מלפני הקמת המדינה וגם לאחר מכן, ידע מי שידע להצביע על כך, שהאידיאולוגיה החרדית, היא שגרמה להמוני יהודים ללכת כצאן לטבח, כלשונם. להיות בן ישיבה, משתמע אצלם ובצדק, כמהלך הנוגד את האידיאות הגורסות, ״כוחי ועוצם ידי״. קיצורו של דבר, עולם הישיבות מואשם בדרך כלל בכל מה שהפוך למונחים, כ״בריונות וכוח־ נות״. הניתן לאחוז את החבל בשתי קצותיו ? על כך יש להוסיף ולומר, שגם במונחים פנימיים, פוליטיים או מדיניים, אין לבני הישיבות שום נטייה לשימוש ציבורי באמצעי כפייה כוחניים, המרוחקים ממהותו כרחוק מזרח ממערב, כאשר כל הנוקט בדרכים כאלו מרחיק עצמו מציבור הלומדים. כמו כן עולם הישיבות נמנע באופן מוחלט, משימוש באמצעי השפעה המוניים כמו כלי תקשורת
שאינם תואמים באופן מוחלט את רוחו. זאת על אף, שישנם רבים הטועים לחשוב, שהדבר יכול לתת יתרונות ציבוריים שונים ומשונים. הקוריוז הוא, שעתה, דווקא אלו שאינם מתנזרים מכך, מקבלים במה בלתי מוגבלת בכלי התקשורת הללו, בכדי להשתלח דווקא ב״יתד נאמן״, הנחשב בעיניהם לכל עניין, ככלי ביטוי פנימי שאין די בו על מנת להביע את דעת שומרי התורה כדבעי.

ועל כל זאת נוסיף ונציין, שלמרות שציבור העוסקים בתורה יודע לכבד את עסקניו כיאות, הרי גלוי וידוע לכל, שלא להם הבכורה והדבר היחיד המכובד בקרבם ללא תנאי, הוא עצמת לימוד התורה לאורך, לרוחב ובעיקר לעומק, והמרות והנאמנות מצויים מסורתית וללא תנאי בידי מרנן ורבנן גדולי התורה.

אכן כאן מתגלה נקודה שהיא בבחינת דבר והיפוכו. דווקא משום שמקור הסמכות והכוח נתון בלעדית לעמל התורה ללא נגיעות וללא עירוב שום השפעות חיצוניות, יש בכוחה ההצהרתית של מילה ומילה בלבד של מרנן ורבנן, להשפיע את ההשפעה הציבורית החז־ קה והאמיתית ביותר, כאשר מדובר בגופי היהדות. ועתה נפרט את הדברים ביתר פירוט:

ככל שהאחיזה בתורה יותר איתנה ומהותית בבחינת ״אם לא בריתי יומם ולילה״ וגו׳, כך חש עולם התורה והישיבות, את האחריות לפיקדון המצוי בידו, לשמר את התורה לגופיה בטהרתה ללא שום כחל וסרק. אין זו גחמה של התאגדות פוליטית, הבאה לשרת מטרות ציבוריות כוחניות ודורסניות, אלא הבעת ופרסום האמת, כמו שהיא נאמרת מפי מרנן ורבנן, הדולים ומשקים מדברי רבותיהם למע־ לה בקודש עד מתן תורה. זוהי גם הסיבה, שהחיצוניים מייחסים חשיבות כה רבה לאמת זאת, למרות שבידם לחוקק חוקים ולנקוט במניפולציות פוליטיות כנפשם שבעם.

אין כאן מקום לדיונים ופשרות ציבוריות. איש אינו בעל הבית לשנות או לקצץ ח״ו את ההלכה. אין המדובר בנכסים בעלי אופי קנייני, שמאן דהו יכול לסחור בהם, על מנת להניח את דעתו של זולתו. בכל שינוי בהבעת האמת המוחלטת, יש משום זריית חול בעיניים והטעיית הציבור החיצוני לחשוב, כאילו יש בכוחם של אמצעי לחץ פוליטיים, לשנות מהתורה כקוצו של יו״ד.

אם ישנו מי שחושב, שההשמצות, המייח־ סות כדבריו ל״ליטאים״ או ל״יתד נאמן״, כוחות מאגיים בתחומים הרחוקים מהם כמזרח ממערב, עשויות לשרת מטרות כנות ואמיתיות, הלא הוא בעצמו מתוך דבריו ובמו פיו מכריז על כך, שרק לאמת הכנה והפשוטה, בלי רעש, צלצולים, העמדות פנים וגלגולי עיניים חיצוני־ ים - המסתמכת בלעדית על כוח התורה ועמליה בעולם הישיבות לאור מרנן ורבנן שליט״א -הבכורה הבלעדית נוכח כל המבקשים לפגוע בגופי תורה.