אתמול בסיומו של יום ישיבות ארוך בכפר יטמא שבפאתי שכם, נסעתי עם מוחמד , ראש קבוצת ירושלים של לוחמים לשלום בחזרה לירושלים. באורח לא מפתיע, נסובה השיחה על שר החוץ שלנו, אביגדור ליברמן. אני אמרתי את הדברים הרגילים, שהאיש מסוכן, שהוא לא לבד, שרפסודת הדמוקרטיה הישראלית, הרעועה ממילא, עלולה לשקוע סופית תחת כובד משקלו. מוחמד אמר שהוא דווקא בעדו. לרגע הייתי מופתע. "מה?" שאלתי, " מה אמרת?" "אמרתי שאני בעדו, בעד ליברמן. אני רוצה שהוא יצליח". "-למה?" שאלתי. "-הוא שר החוץ הכי טוב שהיה לפלסטינים מאז ומעולם. אין לנו אף אחד שיכול להתחרות בו. אבו-עלא? נביל שעת'? אף אחד מהם לא היה מגיע להישגים של ליברמן. תראה, ליברמן הכריז שמשרד החוץ הישראלי הזניח אזורים שונים בעולם וייחס חשיבות גדולה מדי לאירופה. הוא פעל לחיזוק קשרים עם אפריקה ודרום אמריקה. עד היום, שבע מדינות בדרום אמריקה כבר הכירו במדינה פלסטינית. מי עוד היה יכול להביא לנו כזה הישג? " חשבתי קצת על הדברים ומוחמד המשיך. "גם בשביל השמאל הישראלי הוא טוב, ליברמן. רק הוא יכול להעיר את השמאל, לנער אותו. אולי בכלל בשביל זה הוא עלה לארץ." אולי. מייחסים ללנין את האמרה שכמה שיהיה יותר רע, יהיה יותר טוב. בבחירות הבאות אני שם ישראל ביתנו.
כתב: אבנר
אתם מוזמנים להקשיב לתוכנית הרדיו של שני חברי "לוחמים לשלום" ברדיו כל השלום. התכנית האחרונה ששודרה: על ילדים שזורקים אבנים בסילוואן
וגם... פוסט מעניין בבלוג של התנועה על פרויקט שביל השלום, והנחת אבן המסד לשביל |