אֵיך זֶה לִהְיוֹת עץ/ דתיה בן דור

פעם שאלתי עץ: עץ איך זה להיות עץ?
אתה בודאי מתלוצץ אמר העץ
לא ולא אמרתי, ברצינות גמורה, זה טוב או רע?
רע? תמה העץ, מדוע?
לא איכפת לך שאתה תקוע כל השבוע?
אינני תקוע, הרי אני נטוע
ולא מתחשק לך לפעמים ללכת לבקר חברים,
או לראות מה נשמע במקומות אחרים?
מקומות אחרים?
אין לי כל צורך לנוד ולנוע.
ציפורים מזמרות לי באופן קבוע,
פרפרים לי נושקים,
מלטפת הרוח,
ולנגד עיני כל האופק פתוח.

ובלילה כשכולם ישנים…אז , מה?
בלילה אני מאזין לדממה, ושומע…
איך נושמת האדמה,
איך פירות מבשילים,
איך יורדים הטללים,
ובתוך ענפי ישנים גוזלים ואני שומר על שנתם.

אני אוהב אותך עץ, אמרתי
והלכתי אל גני
ונטעתי לי עץ מול חלוני.

שיר מקסים, המבטא את הניגודיות שבין אי השקט שבנפשו של הכותב, מול השקט הפנימי והיציבות של העץ.

העץ בשיר הוא החיבור לאדמה, לטבע, הנאה מהדברים הקטנים שהעולם יכול להציע.

העץ מהווה בעצם את החיבור לבסיס, לפשטות, למהות.

אנשים רבים מחפשים את המקום המיוחד הזה של שקט וחיבור לתמצית ההוויה שלהם, ונוסעים לשם כך למסעות בארצות רחוקות, בדתות שונות ובהתנסויות רבות ומגוונות.

לפעמים התשובה היא מול חלוננו, מובנת מאליה.

ואם אנחנו מוכנים ללמוד - נלמד גם מהעצים ומהאבנים.

ט"ו בשבט שמייח!