הנר שלי מנקה אותי.

הוא יושב מולי על השולחן בסטודיו

מחכה. ממתין.

אני בא ומדליק אותו

בכל שעה של היום.

והוא שומר. מאיר. משקיט.

הוא לא נר fancy שמנסי. אין לו מעמד של כוסיות

או stand של עשירים. הוא נר נטו.

הראש של הנר שלי חבוט כמו סטלגמיט וסטלקטיט

נטיפים, שעבר עליהם דבר אחד או שניים ...

כי הנר שלי עובר איתי את הכול.

בתוכו הוא קצת שחור. הפיח משחיר אותו קצת

אבל הרוב לבן קרמי, ומריח וניל.

אני אוהב את זה שהוא לא מושלם

וקצת סרוט, כמוני. זה אופי שמתאים לי.

משהו עממי כזה שאוכל קצת חרא וזה מפסל לו בעור הפנים.

אני מאמין שהנר שלי מנקה את האנרגיות בחדר

ובתוכי.

אני מאמין שהוא מרגיע אותי בשיתוף "מילה טובה" של יהודית רביץ

ומחזיר אותי ליום נורמאלי ורגוע

בכל פעם שאני מתבלבל או עשוי לסטות לתאוות צרכים גדולה מדי.

הנר שלי שומר עלי.

אנחנו לא הרבה פה בסטודיו

זה סה"כ הנר, הבודהה הישן (sleaping)

וסאחבק.

שלישייה שקטה ואינטימית.

נעים פה.