יושבים על הבר בערב רגיל של סופשבוע,

קצת בירה, קצת וויסקי, קצת,

משום מקום מגיע, בדרך כלל חבר של חבר,

מה שההורים שלי מכנים מכר,

שלום שלום, מצטרף לשיחה השביעית על שום דבר שנרצה לזכור ביום ראשון,

לאט לאט, מזדחלת לה תחושה מוזרה, משהו שסוגר עלי, חונק,

חיפוש מהיר מסביב לא מעלה דבר פרט לעובדה קטנה, חמקמקה בשלב ראשון,

הבחור לא ממצמץ, אפילו לא פעם אחת, במשך דקות, 

ולא רק שלא ממצמץ,

משאיר את המבט לאותה שניה מיותרת שבה זה נהיה מוזר, 

מפחיד עד מרתיע,

עיניים פקוחות לרווחה באופן לא טבעי, נקרעות מתמיהה אינסופית,

אישונים בוהים, חופרים לתוך מי שהייתי לפני דקה,

אני מתחיל למצמץ מיצמוצי כח, ארוכים, חזקים,

אולי כרמז שגם לו כדאי למצמץ מפעם לפעם, אנושי מה,

כמו שני ירחים,

צפים, לחים, סוגרים את מרחב השיחה,

מרחב הבריחה,

בנסיון להחלץ,

החלטתי לבהות חזרה, לא להשבר,

ואז הוא שואל

"הכל בסדר ? אתה ממצמץ כבר דקה ומסתכל עלי קצת מוזר..."