הערה קטנה. בחודשים האחרונים אני נאלץ לנסוע רבות לפגישות מחוץ לעיר (זה נשמע כל כך מרשים, כן אני עוסק בייבוא וייצוא של נערות ליווי פולניות). במהלך נסיעות אלו אני מעביר את זמני בהאזנה ל-88 אפ.אם. (סוף סוף תחנה עם שמות מקוריים לתכניות כגון: רוקר טוב או נותן ברוק). בניגוד לגלגל"צ שם חורשים על שירים ב-88 חורשים על פרסומות והדבר נהיה כבר בלתי נסבל. אני פונה בשם כל המאזינים כאשר אני מבקש מראשי התחנה לאחד פרסומות אלו לפרסומת אחת: אישה נוהגת בדרכה לקבל חיסון לווירוס הפפילומה אך בדרך היא עושה תאונה. מייד היא מתקשרת לחברת ביטוח ואומרת "3500 שקל? זה ממש יקר, אני רוצה הצעה טוב יותר". לאחר דין ודברים היא מחליטה לעבור לביטוח ישיר אלא שממש אז מתקשרת אראלה ממפעל הפיס ומיידעת אותה כי זכתה במכונית חדשה. תם ונשלם. ועכשיו לשאר הכותרות.
סבתי "סבתא ז'וטה" ,שתזכה לחיים ארוכים (כל עוד הצ'קים ימשיכו לזרום) חוגגת השנה 87 שנים להיוולדה. היא איננה ילידת הארץ אלא נולדה בקילצה שבפולין (היא לא יכלה לעלות ארצה בשנות ה-20 כי בדיוק קוזאקים אנסו את משפחתה). כאשר עלתה ארצה בתחילת שנות השלושים פגשה את הד"ר טשרנחובסקי מיד עם ירידתה מן הספינה. הד"ר המלומד הביט בה ואמר ,"את נראית לי ילדה טובה, מהיום שמך יהיה שם עברי יפה, מהיום שמך הוא טובה"- ביי ביי קילצה הלו אחוזת הבית. כמו נשים קשישות רבות גם לסבתא יש תחביב אשר מלווה אותה כבר עשרים וחמש שנה. לא, לא מדובר במשחקי קלפים כמו רמי, מועדון הספר הטוב או פעולות פנאי כגון סריגה. התחביב של סבתי הוא לאסוף תיקי לואי ויטון. היא החלה את האוסף שלה לפני שנים רבות כאשר גרה בסיטי (ניו יורק סיטי….. Oh my god, Rochale told Deborah that Told Beth-el that talked to Liel-Miriam that texted Ahovah that I had sex with Rabbi Mordechi at the party and it is such a lie because I was totally buying a new Louise Vuitton). במובן זה לסבתי יש תחביב משותף עם אהוד ברק, גם הוא מאוהב בעור אלא שאין זה עור צרפתי אלא עור צבי אשר ממנו עשויים כסאות חברי הכנסת.
לסבתא ז'וטה ישנו עוד דבר משותף עם שר הביטחון וזה ששניהם גרים במתחם המגדלים שבפינקס פינת דרך נמיר. אך סבתא הגיעה לשם לפני שנים, כבר בשנת 1975 עברה לקומה ה-8 במגדלים הצהובים שאז עוד היה אפשר לראות מהם את הים (היא גם עברה לשם מטעמי אידיאולוגיה- העניים הם מכוערים ומסריחים וכאן למעלה לא מריחים זאת). ברק הגיע לשם כמה עשרות שנים אחריה, כאשר כבר היה מדושן מעונג הנהנתנות וההתעשרות החדשה. אהוד ניסה לחזור להנהגת המדינה, ייתכן והאמין שעוד יש לו מה לתרום או שהוא עוד מוכן להתייצב לדגל. אלא שדברים שרואים משם (הקומה האחרונה באקירוב) לא רואים מכאן. ברק לא רואה את טובת המדינה, או טובת החברה ואפילו לא את טובת חבריו אלא רק את עצמו, וגם זה בקושי. הפעם האחרונה שבה הוא ראה את כפות רגליו הייתה בשנת 1996. (Ehud Barak is so fat he once went on a seafood diet…whenever he saw food he ate it).
מריבות וסכסוכם אינם חדשים לפוליטיקה הישראלית ובטח שלא למפלגת העבודה (הלו? שמעון? שמעון זאת סוניה אומרים בטלוויזיה שירו ברבין….אוי סוניה אלו חדשות נהדרות אבל למה לכך להם כל כך הרבה זמן קבעתי איתם כבר לפני חודשיים). גם קפיצות ממחנה אחד לשני הם תרגילים המוכרים היטב לציבור, לעיתים נדמה כי לא מדובר בשליחי ציבור אלא באקרובטים. לעומת המוכנות של ברק להיכנס למיטה עם כל אחד דויד לוי נראה כמו אישה חסודה שומרת נגיעה. אני חושב שללא שיוך פוליטי מרבית הצופים נגעלו השבוע מחיוכי הזחיחות והקריצות שאודי חמודי שלך במסיבת העיתונאים לכל עבר בעודו משאיר מאחוריו, כהרגלו, אדמה חרוכה. כמו שאריק שרון מתלוצץ עם הרופאים כך ברק מתלוצץ עם עיתונאים שעבורם היה זה יום חג לאומי (יום שני ערב חג, יום שלישי חג ורביעי "אסרו" חג. אולי הם יעשו גשר וייקחו יום חופש בחמישי). מי שסיכם זאת יפה היה שר הרווחה לשעבר שאמר "הוא עשה תרגיל הישרדות והוא כנראה חושב שאנחנו על האי או בבית ה"אח הגדול" (והרי הודעה לעיתונות: כדי לשקם את מעמדו הודיע שר הרווחה בוז'י הרצוג כי בכוונתו להשתתף בעונה הבאה של רוקדים עם כוכבים ואמר yes sir I am Bozy, and I can bogy all night long ).
כבר שנים רבות אני טוען שבקרב הנשים אם אין דרמה לא זוכרים את האירוע. את הטיול ליוון זוכרים כי שונה אמרה לדונה שהיא מעצבנת ואת החופשה באילת זוכרים כי רווי דפקה קטע מסריח לשירי. בקרב ציבור הצופים (והמאזינים) אם אין הקשר צבאי אז בכלל לא ניתן לדבר על האירוע. ועל כן פצחה המקהלה התקשורתית בתיאורי גבורה כאילו פירשנו את היום בו הכותל נפל בידינו. "התהליך החשאי של יוצאי הסיירת", "כל מערכות המכ"ם של הפוליטיקה פספסו את התנועה הלילית", "לא אביב נעורים אלא אביב עיתונאים", "יום הכיפורים של התקשורת" ועוד ועוד ועוד. וכמובן שרבין עדיין מתהפך בקברו (חלאס, אם כל ההתהפכויות האלה הוא כבר בטח מקיא את נשמתו). הדבר היחיד שהיה חסר לדרמה הטלביזיונית זה שאיתן הבר יצא אל המצלמות ויכריז "ממשלת ישראל מודיע בתדהמה, בצער רב וביגון קודר על מותה של מפלגת העבודה אשר נהרגה הבוקר בידי מתנקש".
בשנותיי האחרונות מצאתי עצמי נאלץ להיגמל ממספר הרגלים רעים כגון אלכוהול. בניסיון ליצור חיים שלווים יותר החלטתי להגביל את כמות הזמן בו אני צופה בחדשות. ממישהו שהיה רואה כחמש שעות חדשות ביום הגעתי למצב בו אני לא רואה חדשות בכלל ומסתפק כל בוקר בקריאת עיתון הארץ. ההבדל בין העיתונים היומיים בא לידי ביטוי בכותרות ביום שלישי בבוקר: מעריב "חמקן", ידיעות "אהוד ברח", הארץ "ברק פירק את העבודה והקים סיעה נפרדת". בלי דרמה, בלי כותרות שלוכדות את העין ובלי לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר (עבור ילדי שנות ה-90, את מעריב קוראת דונה מרטין, את ידיעות קוראת ברנדה וולש ואנדריאה זוקרמן כותבת כל שבוע מכתב למערכת הארץ). אמרו מה שתרצו על ההשקפות הפוליטיות של העיתון אך אין ספק כי הוא מקור הידע האמין היחיד במדינה. (גם פנאי פלוס. וגם רייטינג. ובטח שטיים אווט. קיצר הוא אחד מ-5 הטובים). בנוסף, לפני כחצי שנה נדרתי נדר כי איני מתכוון להמשיך ולעסוק בפוליטיקה באופן אינטנסיבי, לדעת כל מהלך בכנסת, להיות בקיא בכל חוק ולהכיר את כל שמות השרים ותפקידם. והנה, כשיכור הנופל מן העגלה או כמסומם אשר הפיתוי גובר עליו ומשבש את דעתו, אני מוצא עצמי כותב בלוג על ברק, משתתף בהפגנה ורואה חדשות ערוץ 10. אולי זה ליברמן, אולי זה ברק, אולי זה שהפסיקו לממן לי ארוחות ב"הוטל מונטיפיורי" ואולי זה מות המפלגה שהייתה הבית של המשפחה שנים רבות. שלום, שמי אילן, ואני פוליק-אהוליק. (ואז אתם עונים: hello Ilan, we love you). אני מבקש את עזרתכם, איבדתי את המפתח לבועה שלי.
ומה עכשיו במפלגה העלובה, המוכה והיתומה? מי נשאר להלחם על השיירים? פרץ שחושב שכמו לך וולאנסה הוא יעשה את המסע מן המספנות אל ראשות הממשלה? איתן כבל שרץ וצועק מעל כל במה (התגלמות הביטוי ילד כאפות)? דניאל בן סימון (מי זה?). ואולי פואד או בוז'י (מה הקטע עם השמות כינוי הגרועים האלה? זה נשמע כמו דמויות מה"בורר" לצד יגאל ה"נאצי" ואבי ה"הטחול"). האמת היא (ותסלחו לי על הבוטות), שמדובר בנקרופיליה לשמה שכן אהוד ברק לא זיין מפלגה וגם לא תנועה אלא גוויה. יהי זכרה ברוך. אגב: התקבלתי ככותב למגזין אינטרנטי בנושאי חברה ותקשורת בשם "במחשבה שנייה". המאמרים שם יותר ארוכים אבל למי שרוצה להעמיק- אשמח. |