בסוף יולי 2009, לכבוד יום הולדתי, הוזמנתי לטיול שורשים על חשבון הברונית נתנאלה (להלן: "אימא"), שתכננה לנסוע עם שלוש מחברותיה ושתיים מאחייניותיה (בנות דודה שלי) לטיול מאורגן בגיאורגיה.

איך לומר את זה בעדינות, אני וטיולים מאורגנים זה כמו שמן ומים, בעיקר משום שגם אני חבשתי פעם את הכובע הזה של מלווה קבוצות לחו"ל, וזה לא הקאפּ אוֹף טי שלי מהכיוון של הנוסע. אני אוהבת לטייל עצמאית, ולא לנוע כמו עדר פילים בעקבות מטרייה.

מצד שני, כמו שאומר הפתגם הידוע, Don't look a gift horse in the mouth. מצד שלישי, אם תושבי טרויה היו בודקים בציציות של הסוס שקיבלו במתנה, אולי העיר שלהם לא היתה הופכת לעיי חורבות עם סוס ענק מעץ שעומד מעליהן כמו איזה "אוּנָה לכם ואוּנָה לכם".

ומצד רביעי, רציתי לנסוע לטיול שורשים… אז נסעתי. והיה כיף גדול.

את ההמשך אתם מוזמנים לקרוא בבּלוֹגלוֹבּלי שלי, פשוט כי לא היה לי כוח להעלות בכל מקום מחדש את כל התמונות.