כל יום אני לומדת דברים רעים על העולם ועל האנשים שמקיפים אותי בו.

 

 

אני לא ממש מעריכה את עצמי, לצערי, זה כבר ידוע,

לפני כמה זמן התחיל איתי מישהו שלא עשה לי את זה, לא ממש...

אבל הוא אמר לי שלמרות שאין לי קליק עדיף לנסות ולפעמים זה בא אח"כ, אני חשבתי לעצמי היי אני כרגע לבד, ולא מתחשק לי להיות לבד, אני מתגעגעת לזוגיות, אז הלכתי על זה,

הוא ידע שלא היה לי עדיין קליק, בכל אופן, נהיינו יחד, פתאום היה מי שמחזר אחריי ואוהב אותי וכל זה, אולי אוהב אותי קצת יותר מידי,

קצת אובססיבי אליי.

הכרתי את אחותו, והיא ביקשה ממני לשמור לה על הכלבים כשהיא נוסעת לאילת עם משפחתה, למה הוא לא שומר עליהם? כי הוא לא מספיק אחראי...

לא היה לי נעים לסרב, אז הסכמתי, ביקשתי מחברה שתבוא לגור איתי שם במשך השבע הזה, והיא הסכימה,

 

הבחור התנחל גם.

י ו-מ שהיא חברה טובה טובה שלי, חשבתי שהיא ממש אחת החברות הראשונות שאני יכולה לבטוח בה באמת מכל הלב.

אז י.מ. ואני יחד...

הייתה ליתחושה ש-י- נידלק קצת על מ. ואפילו מפנטז עליה או משהו, הייתה לי הרגשה שלידה הוא מבטל אותי,

עם זאת, י היה אובססיבי כלפי. לחלוטין,

לא יודעת במה זה מתבטא בדיוק, אבל יש לי משהו אחד שזה בדיוק זה,

ערב אחד כולנו היינו בבית ושתינו יין, עד שהיינו ממש מסטולים, מ ואני כמעט נירדמנו ו-י ממש גרר אותי למיטה.

הייתי ממש מעולפת, בחיים שלי לא הייתי ככה, לא בטוחה אם הוא שם משהו במשקה או לא, גם מ הייתה דיי מעולפת,

בכל אופן, הוא התחיל לעשות דברים שם במיטה, בלי שיכולתי  אפילו לזוז, שלא לומר להתנגד.

לאחר שהצלחתי לאזור כוחות ולדבר אמרתי לו שיפסיק, אני זוכרת שהוא ממש הזיז לי את הראש..הייתי לחלוטין באאוווט...

הוא הפסיק בסוף.מאוחר מידי,

בבוקר הלכתי ל-מ- לא אמרתי בדיוק מה קרה, אבל היא ראתה אותי כמו שבחיים לא ראתה אותי, דבר הראשון שהיא אמרה לי זה- מה הוא עשה לך?

לא רציתי בעצמי להאמין לזה- לא להיכנס לזה, לא שוב, פעם אחת זה גם ככה יותר מידי.

ניתקתי איתו קשר קצת אחרי- כן..לצערי קצת אחרי, בכל אופן, זה ניגמר ושמחתי.

אבל לפני כשבועיים לא הבנתי מה קורה איתי למה כל הזמן אני חלשה וכל הזמן יש לי בחילות ולמה מאחר לי המחזור...

לאחר בדיקות דם, גיליתי שאני בהריון...ניבהלתי ממש, פחד מוות כזה.

 

אמרו לי ללכת לעשות אולטרה סאונד ע"מ לראות בן כמה העובר, לדעת מה ניתן לעשות הלאה,

באולטרה סאונד הייתי לבד לחלוטין, זה היה הכי מפחיד, והכי מרגש והכי עצוב בעולם.

פתאום אני רואה שק הריון...ואז אני רואה אותו, מוגדל, בענק...6 ס"מ מוגדלים לגודל ענקי, רואים התחלה של ראש, ידיים ורגליים..

האחות ההיא אמרה לי- הנה הוא זז..ואז התחלתי לבכות בטירוף וסיפרתי לה שזה מאונס וכנראה אני לא אשמור אותו. היא ממש החווירה והצטערה  וזה, נתנה לי את הדף עם המידע ותמונה קטנה מצורפת.

שבר אותי.

העובר שלי היה בן חודשיים.

 

בשלב כזה כדור שגורם להפלה טבעית לא יעזור כבר- צריך גרדה, ניתוחון בהרדמה מלאה,

 

בכל אופן, אני הייתי מבוהלת מאוד ועצבנית מאוד.

ביום הראשון שגיליתי את זה הייתי צריכה להיות לבד בעבודה לכמה שעות טובות, מיותר לציין שלא הפסקתי לבכות והייתי במצב רעוע מאוד, התקשרתי לחברה שעובדת איתי-ש- וביקשתי שתבוא להיות איתי, היא ידעה מה קרה, אבל היא העדיפה להיות עם חבר שלה.

אוכזבתי מאוד, מ שגם עובדת איתי הייתה בחתונה, ובקיצור אף אחד לא יכל להיות איתי ואני ממש לא הייתי מרוכזת.

לא נורא- עבר,

אבל יום או יומיים אח"כ יצאתי על ש. שבדיוק כתבה לי שהיא אוהבת אותי ותמיד תהיה שם בשבילי, שאלתי אותה איך זה מתבטא כי עובדה שהיא לא הייתה שם.

אמרתי לה גם שכנראה היא יותר חשובה לה מכל דבר, כי כשהייתי צריכה אותה יותר מהכל היא רצתה להיות עם החבר שלה.

אמרתי לה שאין לי בעיה עם זה, אבל שלא תגיד אח"כ שהיא אוהבת אותי ותמיד תהיה שם בשבילי.

 

כמה ימים אח"כ או יום אח"כ פניתי ל-י בטלפון ופשוט אמרתי לו מה קרה, ואמרתי לו שמכל הקשר הזה שלנו אני זוכרת רק את הלילה ההוא שהוא ניצל אותי, ושאני עכשיו בהריון.הוא שאל מה אני מתכוונת לעשות.? אמרתי לו- ברור שהפלה, מה אני אגיד לילד שלי? אבא שלך אנס אותי?

הוא בטוח ניפגע, ואז ציינתי בפניו שהוא בחיים לא יבין כמה זה קשה להיות בהריון...שיש ילד שגודל בתוכך, כמה מדהים זה, וכמה נוראי שזה בא ככה, וכמה קשה להחליט..אחרי המשפט הזה הוא אמר- טוב כמה זה עולה..?

כמה זה עולה...? זה?

אמרתי לו שאני לא רוצה ממנו כלום- רק רוצה שהוא ידע מה קורה..! אוי כמה שאני בכיתי, אבל שמחתי שאמרתי לו, שידע המאנייק.

 

הייתי בבית חולים בבדיקות ובעצם ועדה להפסקת הריון, אמרו לי שאם זה מאונס אז אני יכולה או לשלם כמעט 4000 שקל או להתלונן במשטרה והקופ"ח אולי ישלמו לי על זה.

החלטתי לשלוח הודעה ל-י. שישלם על כל זה, אבל לא לפני שאני שאלתי את -מ אם היא תהיה מוכנה להיפגש איתו על מנת לקחת את הכסף ממנו. היא אמרה שאין לה בעיה.

באותו רגע מלאה בזעם שלחתי הודעה ל-י. הוא התחיל להתגונן ולהגיד לי שאני מטומטמת ושאני הרי לוקחת כדורים נגד דיכאון -אז אני לא שפויה, ושאני מדמיינת דברים, ושהוא בכלל לא מאמין לי, ושאין לו את הכסף הזה,ולמה אני הורסת לו את החיים? ואיזה תמים הוא ואיזה מסכן שהוא בכלל הציע לעזור לי, וכמה אני בנאדם רע ושפל...ושאני סוחטת אותו.

אז הסברתי לו שוב-זו לא סחיטה זו עובדה. זה עולה כמעט 4000 שקלים לי אין את הכסף, אם אני רוצה שקופ"ח יתנו לי תשלום מלא על זה- אני צרכה לגשת להגיש תלונה במשטרה, זה מה שאמרו לי במיון ואני לא רוצה לעשות את זה..!

לא הקשיב לי.

כמובן.

פתאום-מ מתקשרת אלי ושואלת למה -י אמר לה שהוא לא הולך להעביר לה כסף לחשבון..?

הסברתי לה שהוא טמבל והוא לא מקשיב, היא הבינה הכל ואמרה שהיא תנסה לדבר איתו- כי לי הוא לא ענה לטלפון.

בדיוק אחרי כל זה, אמא שלי הורידה אותי בעבודה כי לא הייתה לי ברירה,

לפני שהגעתי שאלתי את -מ אם היא יכולה להגיע לדבר איתי למטה.

 היא הגיעה ואיך שהיא הגיעה היא אמרה לי- טוב אני מתנערת מכל זה, -י אמר לי שהוא הולך למשטרה להתלונן עליך ועליי על סחיטה...הוא הזכיר לי למה אני לא בוטחת באנשים, אני אהיה שם בשבילך בגרידה אבל אני לא מוכנה לעזור יותר ולא שומדבר...היא אמרה אני לא אסכן את החיים שלי לא בשבילך ולא בשביל אף אחד. את לא שווה את זה ואף חברה לא שווה את זה.

לא ביקשתי שתעזרי ככה...כאילו...למה את נוטשת אותי לבד?

היא איכזבה אותי מאוד מאוד מאוד...היא שאלה באותו רגע- את פגועה ממה שאמרתי?

ברור!!!!

בכל אופן הייתי בשוק וניפרדנו, עליתי לעבודה,

בגלל-מ ניסיתי שוב להסביר אתת עצמי ל-י. הוא כמובן לא ענה לי יותר.

 

מ נסעה לחופשה ל3 ימים, לא דיברנו בזמן הזה,

יש לה חברה אחת טובה מאוד בעבודה שאני גם התחברתי איתה,

-ז. היא ידעה כבר גם, סיפרתי לה שאני מאוכזבת מאוד מ-מ. היא ממש גוננה עליה ואפילו קצת כעסה עליי.

היא אמרה שזה לא קל להיות חבר של מישהו שעובר את זה.

כמו ש-לי לא קל עם מה שעובר עליי.

ואני צריכה להבין אותה.

שאף פעם לא התלוננו עליה במשטרה...והיא כנראה מבוהלת. לא שאני רגילה לזה כן?

 

השלמתי עם -ש.

בערך,

עם -מ לא ממש שוחחתי,

יומיים לפני הניתוח שלי הצלחתי לדבר עם -י.כמו בני אדם בוגרים, וכעסתי עליו על מה שהוא כתב לי בהודעות, שאני יענו פסיכית ושאני מתלוננת סידרתית. [סליחה באמת שנאנסתי פעם יא מטומטם]. בכל אופן הפעם הוא די הקשיב, בהתחלה כמובן הוא התגונן, אבל אז הוא הקשיב כשצעקתי ובכיתי הוא פשוט הקשיב,

אמרתי לו שלמזלי הקופ"ח הסכימו לשלם לי על זה בלי ללכת למשטרה ובלי כלום אז לא צריך כסף, אבל שלפחות יתנצל על מה שהוא אמר, כי הוא פגע בי המוווןןן...

צדקתי במשהו אחד- הוא היה ועדיין אטובססיבי, ידעתי שזה יעשה לו משהו, היה לו קשה מאוד לשמוע אותי ככה,

ושמחתי.

 

היום של הניתוח הגיע,

הייתי בצום טוטאלי, לא מים ולא מסטיק ולא כלום,

ב07:00 כבר הייתי בבית חולים, -מ כמובן לא באה, ולא התקשרה ולא כלום.

בשעה 09:15 נתנו לי להחדיר לעצמי לרחם כדורי עצות כאלו שמרחיבות את הרחם...זה היה לא נעים, בכל אופן, זה נעשה ואז נתנו לי מיטה- בדיוק בזמן כי הרגשתי מאוד לא טוב- היה לי קר בטירוף, ממש קפאתי, והייתה לי סחרחורת..ברור שזה מלחץ,

נתנו י מיטה ואמרו לי שעלי להמתין שעתיים יד 6 שעות,

כמה שממתינים יותר זה טוב יותר- זה בריא יותר לרחם ומונע סיכונים,

מבאס אבל להיות בצום עד אז..

למזלי נירדמתי, קפואה מקור הצלחתי להירדם, בשעה 10:40 כזה העירה אותי האחות ואמרה לי ללבוש כבר את החלוק הזה כי מתחילים להכניס בנות לניתוחים...

התלבשתי. קפאתי עוד יותר, וחזרתי לישון, נפלתי כמו מתה, מזל שאני בורחת לשינה כשאני בלחץ. לפחות עבר לי הזמן.

בסוף ניכנסתי לניתוח רק בשעה 13:15 בערך.

הייתי אחרונה,

שמו אותי בחדר שניה לפני הניתוח- הוא היה קפוא קפוא...חיכיתי שם כ...10 דקות או אפילו יותר, היה נדמה כאילו חיכיתי שם חצי שעה.

אף אחד לא מדבר איתי כולם בשיט שלהם...הייתי בלחץ נוראי.

בסוף הגיע ד"ר אלכסנדר ליפשיץ, הוא היה הפנים הראשונות המחייכות שראיתי, הוא היה ממש נחמד ועדין, הוא היה המרדים.

ביקשתי שיזריק לי חומר הרדמה ולא ירדים אותי עם המסכה כי זה עושה בחילות אח"כ.

הוא הסכים,

ביקשו ממני להיכנס לחדר ניתוח, לשבת על כיסא גניקולוגים כזה, גדול, מזעזע ומכוער, רגל פה ורגל שם, שמו עליי שמיכה קטנה על הרגליים - היא הייתה חמה כאילו יצאה כרגע מהמייבש. זה היה נעים כי כפי שציינתי היה לי קפוא.

המרדים שם לי אינפוזיה ואת החומר הרדמה.

קצת מאוד מוזר אבל לא נירדמתי ישר, אולי הוא לא שם מספיק כי הוא שם גם את זה וגם מסיכה,..? לא יודעת בכל אופן הוא שם עוד חומר ונפלתי...

כ"כ שמחתי להירדם כבר, הייתי מושפלת.

מסתבר שלא עשו לי גרידה- עשו לי שאיבה...

שזה עדיף מבחינת הרחם- ככה הוא הכי פחות ניפגע והכי פחות פוגע לי בסיכויים להרות בעתיד.

אמרו לי שזה לא יכאב בכלל...

אבל כן כאב לי, לא כאבי תופת או משהו כזה, פשוט כואב,

ואח"כ הזריקו לי חומר שמכווץ חזרה את הרחם.[כשהייתי בהרדמה].

כשהחזירו אותי לחדר נתנו לי לאכול- רצו לראות שאני מעכלת.

טחנתי לחם עם חמאה כאילו זה היה האוכל הכי טעים בחיים שלי.

הייתי חייבת לאכול בשביל להשתחרר. לא הייתי רעבה אפילו אבל טחנתי.!!

אמרו לי שעכשיו יהיה לי דימום כשבועיים, ואז אמור להתחיל לי המחזור.

ואמרו לי שלא אמור לכאוב לי יותר מידי- אם כן אז לחזור למיון.

בלע בלע בלע- ניגמר וחזרתי הביתה, הייתי גמורה באותו יום, בגלל ההרדמה והיום הארוך.

אתמול בלילה שזה הלילה השני לאחר הניתוח ממש כאב לי כל פעם ששכבתי על צד ימין...אני לא יודעת למה.

היום קצת עלה לי החום לרגע וכאב לי מאוד, והייתי חלשה...נראה מה יהיה מחר- מחר זה היום השלישי.

אני מקוווה לטוב, אני מאוד מאוד מאוד מאוכזבת מ-מ.

ומכולם האמת..

ויודעים מה הכי מבאס?

יש לי יומולדת עוד פחות משבוע.

בשיט לא בא לי.

מה יש לי לחגוג עכשיו?

שהפלתי את הילד שלי?

שנאנסתי שוב? הפעם ע"י מישהו שהיה חבר שלי כביכול? פי זה יעשה לי ניפלאות לקשרים הבאים, לביטחון האישי שלי ולביטחון שלי באנשים בכלל.

מה פאקינג יש לי לחגוג...?

 

 

אני הכי אוהבת ימי הולדת בעולם, אני תמיד משקיעה בשיל אחרים ובשביל עצמי- הפעם ממש לא בא לי.

וזה עצוב לי.

 

אני רוצה חיבוק, אני מרגישה לבד....מאוד מאוד מאוד לבדאמא שלי טסה לחול יום אחרי היומולדת שלי...

 

ממש לא טוב לי כרגע.