כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַלְבּוֹמִים
וְרַבּוֹת הַתְּמוּנוֹת
הַחוֹתְכוֹת אֶת חַיֵּינוּ
קְטָעִים, קְטָעִים.
מִתְדַּפְּקוֹת, מִתְרַפְּקוֹת,
מְבַקְּשׁוֹת לְהָעִיד
תּוֹבְעוֹת זְכוּת כְּנִיסָה
בְּדַלְתוֹת הֶעָתִיד.
הַפָּנִים בְּתַחְפֹּשֶׂת
הַחִיּוּךְ מְגֻיָּס
בְּמֵיטָב הַמָּסֹרֶת
וּבִגְדֵי מַחְלָצוֹת
שֶׁאָבַד עֲלֵיהֶם כֶּלַח
הֵן מַתְּנוֹתֵינוּ לָנֶצַח.
אַךְ מַה בִּדְבַר
כָּל מַה שֶׁיָּקָר,
תְּמוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ,
הַחֲלוֹמוֹת, הַתִּקְווֹת,
הַמַּחְשָׁבוֹת, הָרֶגֶשׁ,
וְכָל אוֹתָן אֲהָבוֹת
שֶׁהִשְׁאַרְנוּ בַּצַּד.
הַאִם גַּם לָהֶן יֵשׁ
אַלְבּוֹם מְיֻחָד? |