מי הוא אותו ילד-צרכן? האם מדובר בדמות חסרת ישע ותמימה, שחשופה לעומס של פרסומות ולמניפולציה מכוונת של אנשי שיווק ופרסום הבונים על כספו וכוח השפעתו על הוצאות המשפחה? או שמה מדובר בדמות מתוחכמת, מודעת, שמכירה את עולם הפרסום והשיווק מגיל 0, יודעת להתנהל מולו ואף דורשת מהמשווק והמפרסם רף גבוה של תחכום ושעשוע בפניה אליו? מדובר בשתי תפיסות של הילד כצרכן, הקיימות בעולם המערבי. ישנן מדינות בהן הנושא מקבל קול חזק יותר, בארץ קצת פחות. אך הסוגיה קיימת בכל בית במידה כזו או אחרת ויש לה משמעות לגבי הצורה שבה הורים מנהלים את סדר היום של ילדיהם, מדברים עם הילדים על נושאים של ניהול כסף, והבנת פרסומות ואפילו על הכמות שבה הם נענים לבקשות הילד. לכן, מדובר בויכוח שכדאי להכיר בו ולהתייחס אליו.
למעשה, קיימים גורמים שפונים לילדים ישירות במטרה להשפיע עליהם ויש המחוקקים חוקים בשמם - על סמך אותן תפיסות. לדוגמה: יש שחושבים שפניה ישירה לילד עם מוצרים שהוא עצמו בחר במסגרת קבוצת מיקוד, מעידה על ניצול ציני של ילדים שמעודד אותם לפעול (לקנות / לבקש) מעבר ליכולתם להבין את כללי המשחק. ויש גורמים שמאמינים שמדובר בפעולה שמעצימה את קולו בכך שזו נותנת מענה לצרכיו.
במסגרת הוויכוח עולות השאלות – האם נכון לפרסם ישירות לילדים? ואם כן, האם זה נכון לפעול בקשת הרחבה שבה זה נעשה (זה מתחיל בפרסומות טלוויזיה, ממשיך בשלטי חוצות, בסרטי קולנוע, בפרסום סמוי במשחקי מחשב ובתכני מדיה, קיים בפסטיבלים אינטראקטיביים ומגיע לפרסומות במתכונת של משחקי מחשב המופיעים באתרי ילדים). כמו כן, האם נכון להתחיל לדבר עם ילדים על כסף בגיל קטן, והאם באמת צריך לקנות להם את כל מה שהם מבקשים?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הנושא של ילדים כצרכנים: עד כמה לדעתכם נכון לשתף אותם בעולם הצריכה ובאיזה גיל? האם החשיפה המוקדמת היא חלק מהכשרתם החברתית? האם יש צורך להגן עליהם מעולם הצריכה כל עוד הם קטנים? איך אתם רואים את הדברים? |
דןשקד
בתגובה על צרכנות זה לא רק קניות - חוגגים את יום "הצרכן הבינלאומי"
זכויות הפרט
בתגובה על על יום כיפור ומשחק ילדים
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שכחנו שילדים הם ילדים......
גם ככה הם חשופים לעולם וירטואלי עשיר בתכנים לא כל כך "טובים".
לגבי הקניות לדעתי לא צריך לקנות להם את מה שהם מבקשים, צריך להציב גבולות.
הם/ן אולי נראים/ות דייקנים/ות והחלטיים/ות, אך הם עדיין ילדים/ות -- וחשופים מאד מאד להשפעות של פרסומות ופיתויים שונים. ל"מבצעים", למוצרים חדשים, למוצרים "מגניבים" וכו'.
חשופים, פגיעים, ובהחלט עלולים להיות טרף קל לפרסומאים -- הפרסומאים שמשקיעים כסף רב בללמוד בדיוק על החולשות של הילדים, נקודות התורפה שאפשר לנצל. הפרסומאים/ות מצליחים הרי להשפיע אפילו עלינו, הבוגרים/ות שמכירים את הטריקים. אז ודאי וודאי שמשפיעים על הילדים.
אחת משיטות המכירה המזעזעות בעיני -- שימוש בילדים אחרים כ"בפיתיון" -- יש לילדים/ות האלה שם, משהו שקשור ל"באזז" נדמה לי, לא זוכרת. החברות בוחרות בילדים/ות הנחשבים "מובילים/ות חברתיים", ומתגמלות את הילדים האלה לעודד את חבריהם/ן לקנות מוצרים. כלומר, חברות מסחריות מתגמלות ילדים לחשוב על חבריהם/ן באופן ציני, כלקוחות פוטנציאליים -- כי על כל "הצלחה" ה"מוביל החברתי" זוכה לתגמול. זה ממש נורא בעיני. שודדים מהילדים/ות את תום הילדות, את האפשרות לסמוך על החברים/ות שלהם/ן. כי לכי תדעי, אולי החבר/ה שמספר/ת לי על מוצר "מגניב" וטוב, בעצם מקבל/ת תגמול אם אקנה.