רבות דובר ונכתב על החד מימדיות שיש בתקשורת הישראלית.

בכל פעם זה מקומם מחדש, אולם הפעם התקשורת התעלתה על עצמה עד כדי גיחוך ומבוכה.

הנתונים ידועים. לאחר הבחירות האחרונות התברר שגוש הימין קיבל 65 מנדטים, קדימה 28 ומפלגת העבודה 13.

הרצוי אך לא המצוי היה שקדימה תתעלה על האינטרסים של המפלגה למען האינטרסים של המדינה, ותבנה יחד עם הליכוד ממשלת אחדות גדולה ורחבה הבנויה על כל המפלגות שכיהנו בממשלה הקודמת כלומר "קדימה" ישראל בתינו וש"ס, ותצטרף עליהם בראשם, הליכוד.

אולם יועצי קדימה יעצו לראשיה (עצה פוליטית הוגנת) לא להכנס לממשלה כדי להוות אלנטרנטיבה לשלטון, מה שלא תוכל לעשות בהיותה חלק מן הממשלה.

במצב כזה יו"ר העבודה לא היה יו"ר האופוזציה, ומפלגת העבודה היתה נעשית גלגל חמישי באופוזיציה. על כן החליטו חברי ועידת העובדה להורות לחברי המפלגה להכנס לממשלה, ולתת לנתניהו אפשרות ללכת לפשרה מדינית, מה שלא היה יכול לעשות לו היה תלוי בקולות של מפלגות הימין הקשה.

ומאז שהצטייר לחלק מן הפרשנים בתקשורת כאילו ברק מהווה גלגל הצלה לממשלת ימין, החלו הם לחבוט בו חזור וחבוט, אם בזמן שרון היו פרשנים שאיתרגו אותו, אזי במצב הפוך מזה היה ברק חבטו בו ללא רחם פעם אחר פעם.

וכשראה מר ברק (שהתנהל בדיוק לפי המצע שעליו נבחר, ועשה הכל ברשות ובסמכות חברי ועידת המפלגה) שיש רבים מחברי הכנסת שעושים דין לעצמם ומנסים בכל דרך לברוח ממפלגת העבודה, כי בעיניהם אינטרס המפלגה היה להוות אופוזיציה. החליט שנפשו קצה במפלגה המסוכסת והמפולגת הזו ופרש לו יחד עם עוד ארבעה חברי כנסת מנאמניו לסיעה עצמאית אשר תהווה את היסוד השמאלית של הממשלה.

והתקשורת? ככצפוי מראש חובטת בו מכל הכיוונים ובכל העוצמות. מה לא כתבו עליו השבוע "אהוד ברח" "החמקן" וכו' וכו'. ובניגוד גמור למה שכתבו בזמנו על שרון שעשה את מעשה ברק עצמו ופרש יחד עם חמשה עשר חברי כנסת והקים את קדימה, שאז כמובן איתרגו אותו ובירכו אותו על המהלך האמיץ שעשה אז.

כאשר הדברים ידועים, ששרון הלך לבחירות עם פסילה מוחלטת לרעיון של עמרם מצנע להתנתקות משלשת הישובים הנמצאים עמוק בלב רצועת עזה, עם עמדה תקיפה של מלחמה בטרור, ומשום כך קיבל מן הציבור 38 מנדטים.

לא רק זה אלא שלאחר שבוצע משאל המתפקדים ציפצף עליהם שרון בקול ואמר נבחרנו כדי לעשות ולא כדי לשבת בטל.

הרקע האידואולגי כביכול שגרם לשרון להקים את קדימה היא שינוי עמוק בתפיסת עולמו הרחוק מאוד מתפיסת עולמם של חברי הליכוד, מה אם כן לגטימי לקחת את קולות חברי הליכוד ולהקים על ידם את קדימה?

ומנגד, ברק מאז הבחירות מנסה בכל דרך לקיים את מצע מפלגתו ומהווה הסמן השמאלי של הממשלה, אשר בלעדו נאום בר אילן לא היה נישא ואף ההקפאה לא היתה יוצאת אל הפועל, מה עוד שכל מעשי ברק היו על דעת חברי מפלגתו אשר הצביעו בבחירות דמוקרטיות בעד ההצטרפות לממשלה. מה יותר לגטימי וכשר מוסרי מלקחת את המנדטים שהוא קיבל ולפרוש ולהקים מפלגה חדשה, אשר מצעה יהיה זהה למצע המפלגה שממנה בא.

אלא שהדבר ברור, כשאתה שומע על אדם שאתה אינך מספט אותו שעשה מעשה מסוים, אשר אפשר לפרש לטוב או לרע, אין ספק שדבר ראשון שיעלה לך לראש הוא לפרש את זה לרע, ומצד שני כשחברך הטוב יעשה את זה את תפרש את זה לטוב.

משום כך, מעשה שרון אשר היה קרוב ללב הפרשנים היה כשר בעיניהם. אולם מעשי ברק אשר לתפיסת עולמם מחיה את ממשלת הימין ומזה הם סולדים, פרשנותם היא לרעה.

ואם כן מה הטענה לתקשורת?

הטענה היא שגם אם העיתונאים בישראל לא ישקפו נאמנה את המצב בישראל, על כל פנים יצוג ראוי והוגן לצד הימין של המפה הפוליטית בהחלט נדרש. ובמיוחד לאור הטענה שכתב איננו יכול לפרשן בצורה אוביקטיבית כל עוד הוא מחזיק בדעות מגובשות על צד מסוים, אם כן הדבר הנדרש הוא, שיהיה יצוג זהה והולם לעיתונאים מן הצד הימני אשר יפרשו מן הסתם את הדברים לפי תפיסת עולמם.

הבעיה היא שהעיתונאים עצמם עושים עצמם כל מבינים, שהרי הנה באחת התוכניות אשר דיברו בה על הסקר שבו העיתון ישראל היום הגדיל את הפער אל מול ידיעות אחרונות, שאלה המראיינת את אחד הכתבים מן העיתון ישראל היום, איך הוא מסביר שבכל שלשת העיתונים כלומר "ידיעות אחרונות" "מעריב" ו"הארץ" תקפו את ברק, ורק ב"ישראל היום" הביאו את הענין בצורה חיובית. ובכך רצתה לומר שאין זה עיתון ראוי.

והרי האמת היא בדיוק הפוכה, דוקא משום שבכל שלשת העיתונים תקפו את ברק הדבר מראה שכל שלשת העיתונים מזוהים עם צד אחד במפה הפוליטית מה שדוקא מגדיל ומעצים את הצורך הבריא של העיתון ישראל היום כחלק בלתי נפרד מן התקשורת הישראלית.