סיטואציה מוכרת. אפשר גם שהציפורים שרות את לידת היום, או הבוקר. ולהפוך את התחושה של המוות לתחושת חיים. אמנם טיב הסיטואציה והתחושות שהיא מותירה הן תלויות מקום, הרגל, אישיות/אופי (אופטימי מול פסימי למשל) ואף תרבות ("עכבר העיר" מול "עכבר הכפר"). עבורי למשל רעשי העיר - השגרתיים, ולא רעש חריג וחד פעמי - אף הם מעירים לחיים ומחיים אותי. במובן זה הציפורים מסיימות את תפקידן ומעבירות את השרביט הלאה, עד שישוב תורן.
מציע לשנות ל"המגיח" במקום שמגיח
תודה רבה על הדברים המעשירים שלך, שמעון. אף שבדרך כלל אני מבינה שנכון לאמר בעברית "שמגיח", אבדוק את הצעתך.
סיטואציה מוכרת. אפשר גם שהציפורים שרות את לידת היום, או הבוקר. ולהפוך את התחושה של המוות לתחושת חיים. אמנם טיב הסיטואציה והתחושות שהיא מותירה הן תלויות מקום, הרגל, אישיות/אופי (אופטימי מול פסימי למשל) ואף תרבות ("עכבר העיר" מול "עכבר הכפר"). עבורי למשל רעשי העיר - השגרתיים, ולא רעש חריג וחד פעמי - אף הם מעירים לחיים ומחיים אותי. במובן זה הציפורים מסיימות את תפקידן ומעבירות את השרביט הלאה, עד שישוב תורן.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני אהבתי את אמבטיית החול...
אלא שהשירה בבוקר היא התרוננות של יקיצה
והשירה בערב היא קריאה לכולם לישון אחרי אמבטיית החול
אהבתי
תודה רבה, דבי!
תודה רבה נ.י.ל.י.
שיר המצייר מעגל קשה של חיים ומוות.
הציפורים ,השרות את מותו של הלילה
ואת בוא האור, באות אל מותן מבריונותו
של היום אותו קידמו בשירה. החום והרעש
כביטוי להתפגגות קסמו של השחר ביום ההולך
ומתגבר אל הרעש והחום של אמצע היום.
וכמה טוב שכך זה בכל יום
אפשר גם שהציפורים שרות את לידת היום, או הבוקר. ולהפוך את התחושה של המוות לתחושת חיים.
אמנם טיב הסיטואציה והתחושות שהיא מותירה הן תלויות מקום, הרגל, אישיות/אופי (אופטימי מול פסימי למשל) ואף תרבות ("עכבר העיר" מול "עכבר הכפר").
עבורי למשל רעשי העיר - השגרתיים, ולא רעש חריג וחד פעמי - אף הם מעירים לחיים ומחיים אותי. במובן זה הציפורים מסיימות את תפקידן ומעבירות את השרביט הלאה, עד שישוב תורן.
מציע לשנות ל"המגיח" במקום שמגיח
כתיבה נוגעת ויפה