הרגע בו הופך  גינוי  לשיגעון

הוא ערך משולש מורכב

יותר- ממה שניתן לחשוב,

שכן-

יש קושי מסוים בשקלול

גודל העוול אל מול -

כדאיות המחאה- מצד אחד,

ואל מול  תקינות פוליטית נדרשת,

ושמירה על "פאסון" מיושב -

מן הצד האחר.

המקרה של האזרח -

נקרא לו X (למרות הנדושות),

הוא דוגמה מצוינת.

*

האיש פנה לראש העיר

הייתה לו תלונה על דליפת ביוב.

לקח מספר, המתין כמו כל האזרחים,

ולאחר שעה, (ולא קלה),

כשהגיע תורו  להיכנס ללשכה-

קראה הפקידה לאזרח אחר,

אמרה שחבר, (ונורא ממהר)

**

כדרכם של ממתינים בתור,

הקים האזרח הנגזל מהומה-

דיבר על שוויון, קשרים, אפליה...

רמז לשחיתות ואמר שיתבע,

ושאר הממתינים-

שדרכם היתה כדרכו-

הזדעקו עימו.

אולם,

***

הקו הדק בין רדיפת צדק (תקנית, וכמקובל),

לאובססיה החוצה את גבולות הטעם החברתי

(הטוב)

חמקמק למדי.

וראה למשל המקרה של האזרח X , הנ"ל,

כלהלן;

****

הממתינים  התמעטו,

נכנסו בתורם, ושלא בתורם

שטחו תלונתם, והלכו לדרכם.

רק האזרח X הנפגע,

סירב לעזוב את חדר ההמתנה-

תובע עלבון עוולתם

ורב את ריבם-

של כל ממתיני התורים בעולם!

לעולם!

דין תורי כתורם! נזעק האזרח,

ואין שום הצדקה , ולמעלה מכך-

שחבר , מקורב, או "גיס של", או אח,

יעקוף, יקבל, יתוגמל או ייקח.

 במקום בו מותר לעקוף בתור-

מצב האומה עגום ושחור!

*****

הפקידה לא הכתובת, הממונה  עזב,

האחראי בנופש, האזרח נכזב,

הקב"ט דורש לפנות את השטח,

האזרח מתוסכל ושרוי במתח.

הסוף מר/מוכר- נשלף אקדח,

האזרח נכפת, ראש העיר נאנח.

במקום שבו המוסר  גווע-

הוא יודע את מה ש-X לא יודע-

ובמילים אחרות-

******

אנשים שיושבים  במקומות גבוהים

יודעים-

שאת האנשים שיושבים על כסאות גבוהים-

מסביב לבר,

מעניינת בעיקר-

הטמפרטורה המדוייקת של הבירה

*******

הגיעו מהרדיו ומכל הערוצים,

ראש העיר זרח - מול הזרקורים.

ואז, הוא הסביר לכל המעוניין,

כי אמנם-קרה המקרה-

אך תם!

ומכל מקום, לאחר שהוסכם-

ונרשם-

שהעוול נגרם-

לא הייתה שוב עילה להמשיך להטריד

 את שלוות השכנים

ומוחם.

"וכי כמה זמן  אפשר להקדיש"-

שאל ראש העיר,

ובטעם רב-

"למקרה חריג

של מטורף צורח,

הזועק מעומק לבו הקודח

את עוולת תורו הנגזל?"

אם חלילה יחזור המקרה,

אך מובן-

שיטופל , ייבדק

ויתוייק  כמובן,

אך דיה לצרה בשעתה!

********

אנשים מיושבים בדעתם-

וטעמיהם עמם-

יודעים לזהות עוול קטן,

ושומרים את כוח מחאתם

לימים רעים יותר.

ובמילים אחרות;

הרגע בו הופך  גינוי  לשיגעון

הוא ערך משולש פשוט פחות-

ממה שאפשר לחשוב,

שכן-

יש קושי מסוים בשקלול

גודל העוול אל מול -

כדאיות המחאה- מצד אחד,

ואל מול  תקינות פוליטית נדרשת,

ושמירה על "פאסון" מיושב -

מן הצד האחר.