0
הופכת והופכת בין המחשבות מריצה את התסריט לאחור ושוב קדימה. מילים שאמרת, ושתיקות שלך גם כשאתה לא אומר כלום, האמת יוצאת ממך.
צעד קדימה שלושה לאחור לא מצליחה להדביק את הקצב. רגעים מרגישה שאתה רוצה בי בעצם, אבל אולי מפחד, רגעים בטוחה שממש לא ושוב מתמלאת בעצב.
האם זה סיפור אהבה? הייתכן שכואבים אותה ? די לדמעות אני אומרת לעצמי שוב, והן בשלהן , זולגות זולגות... מה עושים תגיד לי איש לא שלי, מה עושים ? נשבר לי הלב לאלפי רסיסים...
זה נשמע כמו תאור מטאפורי של התנפצות אבל זו לא הכוונה, זה מה שאני פשוט מרגישה. והמילים זורמות וכותבות את עצמן מתוך לב כואב, ליבי שלי, שעוד אוהב.
|