חייו של יו"ר ועדה בכנסת קשים ולעיתים אף מפרכים. יש לו עבודה רבה, וישנן גם תקופות שהעומס כמעט בלתי סביר. בפרט אם מדובר בוועדה חשובה ובכירה. וככל שהוועדה חשובה יותר ובכירה יותר, כך התיאור דלעיל מדויק יותר. וכאשר מדובר בחבר כנסת מסיעה קטנה יחסית, המייצג סקטור מקופח באופן משווע ועקבי, שרואה בעבודתו בכנסת שליחות קודש כדי לתקן את העיוותים הקיימים כלפי הציבור ששלח אותו, ובוודאי למנוע הרעה ביחס כלפי הנושאים החשובים לאותו ציבור, החיים של אותו חבר כנסת קשים עוד הרבה הרבה יותר.
במה דברים אמורים? הרב משה גפני משמש כיו"ר ועדת הכספים. זו ללא ספק הוועדה החשובה ביותר בכנסת. אולי לא היוקרתית מכולם, משום שועדת החוץ והביטחון זוכה לכינוי הזה, אך ללא ספק היא החשובה היותר. ליו"ר ועדת כספים, יהיה מי שיהיה, סדר יום עמוס סביב פעילות הוועדה. על אחת כמה וכמה אם הוא ממפלגה חרדית.
ואולם, בעוד יו"ר ועדה, ובוודאי יו"ר ועדת כספים, ממפלגה גדולה ופחות סקטוריאלית, יכול להרשות לעצמו להתמקד בעיקר בעבודה ובפעילות סביב הוועדה שבראשה הוא עומד ולהתעלם מיתר הנושאים בכנסת, לח"כ חרדי אין הפריבילגיה הזו. ישנן משימות נוספות בכנסת. בוועדות השונות ובמליאה. ואין הוא יכול כלל וכלל לפטור עצמו מהן.
העובדה שהוא משמש בתפקיד של יו"ר ועדת הכספים, לא פוטרת אותו כהוא זה משמירה על כך שלא יחוקקו חוקים פוגעים בנושאים הדתיים, שלא ישללו זכויות מהציבור החרדי, שלא יכרסמו בסטאטוס קוו, וכן הלאה והלאה, כל הנושאים הקשורים לציבור החרדי והדתי בכל התחומים והמערכות במדינת ישראל.
זאת בנוסף כמובן לטיפול בפניות הציבור ובעזרה לפרט ולכלל. ובעניין זה חובה לדעת, כי כמות הפניות שמגיעות לחברי הכנסת החרדיים ובעיקר לוותיקים והמנוסים שביניהם, עולה לאין ערוך על כמות הפניות המגיעות לחברי הכנסת החילוניים, ואפילו ביחס לטובים, החרוצים והמצוינים שביניהם.
זאת משום שכידוע, בציבור החרדי, בשונה מאשר בציבור הכללי, המודעות לפנות לחברי כנסת בעת צרה ומצוקה היא גבוהה. או כפי שיש המתבדחים, שישנם כאלה שכאשר מתפוצץ להם צינור בבית, במקום להזמין אינסטלאטור הם פונים לחבר כנסת. אז נכון שזו רק בדיחה, אולם אין ספק שללשכתם של חברי הכנסת החרדיים מגיעה כמות פניות אדירה, ללא שום פרופורציה לחבריהם מהסיעות החילוניות.


"המינוי השערורייתי"


סמוך לאחר כינון הכנסת הנוכחית וקביעת הוועדות וראשיהן, החליטה ועדת החוץ והביטחון שבראשה עמד אז ח"כ לשעבר, צחי הנגבי, להקים צוות שיבחן את החוק לדחיית שירותם הצבאי של בני הישיבות ואברכי הכוללים שתורתם אומנותם. ליו"ר הצוות המיוחד מונה יוחנן פלסנר מ"קדימה", ולצידו של פלסנר מונו כחברים לצוות עוד 6 ח"כים, בתוכם שני חברים מהסיעות החרדיות: הרב גפני וניסים זאב מש"ס. סך הכל צוות של 7 ח"כים.
כזכור, בעקבות עתירה לבג"צ שהוגשה לפני שנים רבות בעניין דחיית גיוסם של תלמידי הישיבות, חוקקה הכנסת חוק מיוחד להסדרת דחיית השירות הצבאי של לומדי התורה, ונקבע שכל 5 שנים עליה להאריך מחדש את תוקפו של חוק זה. עקב הגשת עתירה נוספת לבג"צ, שערערה על יישום סעיפים שונים בחוק המדובר, הוקם הצוות האמור בראשותו של פלסנר, לבחון את היישום של החוק.
הבעיות והכשלים התחילו מבראשית. כבר מעצם העובדה שליו"ר הצוות מונה פלסנר, איש האופוזיציה, איש קדימה, שלו עניין מובהק וברור לנגח את הממשלה והחרדים השותפים לממשלה. והרי אין כמו נושא זה כדי לגייס דעת קהל ואהדה לניגוח הממשלה.
הקואליציה והמפלגות החרדיות חייבות היו למנוע מינוי זה, ולהותיר תפקיד כה רגיש בידי הקואליציה שלה מחויבות קואליציונית למפלגות החרדיות. ועם הרוב הקואליציוני בוועדות, כולל בוועדת החוץ והביטחון, ברור הרי שניתן היה למנוע זאת.
גם בהמשך הדרך, לאורך כל הדיונים הרבים שקיים הצוות הזה לאורך שנתיים ימים, ההתנהלות של פלסנר היתה חמורה ועגומה מאד ביחס לציבור לומדי התורה. מי שהוביל אותו, סייע, עמד לצידו ואף ניווט את דרכו, היו הרפורמים ושותפיהם, רודפי ושונאי הציבור החרדי ולומדי התורה. פלסנר דן במסגרת הצוות הזה בנושאים שאינם קשורים כלל לחוק האמור, בתקצוב מוסדות התורה וכו', והכל כדי לנגח את הציבור החרדי והממשלה, שמבחינתו כעת חד הם.
לכל מי שהכיר את פעילות הצוות, היה ברור מראש להיכן חותר פלסנר ומה הוא רוצה להשיג בסופו של יום: יישום שאיפתם של שונאי התורה, באמצעות ביטול האפשרות של לומדי התורה לדחות את שירותם הצבאי ויכולתם לשקוד ללא כל הפרעה על התורה הקד' בהיכלי הישיבות והכוללים.
הרב גפני, חבר הצוות, פעל מעת לעת כדי לסכל צעדים ופעולות של פלסנר. עקב כך אף הועף מן הדיונים עו"ד אמנוך דה הרטוך, זה שסטר על לחיו של ח"כ לשעבר, הרב יעקב כהן, ואשר היה ידוע ברדיפה והתנכלות למוסדות התורה ומערכת החינוך החרדי במסגרת התפקיד שביצע בעבר במשרד המשפטים, עד שהורחק משם בבושת פנים בעקבות אותה התנהגות ברוטאלית והסטירה המפורסמת לרב כהן.
אולם עיסוקו הרב כיו"ר ועדת הכספים, פגע ביכולת שלו לסכל ולחסל את כוונותיו הזדוניות של פלסנר ושות'. "ההקמה של הצוות הזה בראשותו של פלסנר, זה הכישלון הכי גדול שלי בשנתיים האחרונות בכנסת", הודה הרב גפני.
עד השבוע. השבוע בא התיקון הגדול. התיקון לאותו כישלון שנמשך כמעט שנתיים. הסיכול והתיקון הגדול למזימה שרקחו פלסנר ושות'.

"סכנת התשובה לבג"צ"

פלסנר סיכם את דיוני הצוות שלו, וכמובן וכצפוי חיבר דו"ח שקבע כי החוק נכשל, ושיש להביא בתוך שנים ספורות לגיוסם של לפחות שליש מבני התורה ובהמשך להגדיל את המכסה בכל שנה.
עד כאן, מילא. הוא היה הופך לעוד דו"ח שנקבר במגירה ומעלה אבק. הבעיה היתה שזה לא היה המצב. כלל וכלל לא. להיפך. הדו"ח אמור היה להיות משמעותי ובעל חשיבות גבוהה ביותר. משום שהכנסת נדרשת בימים אלו להכין תשובה לבג"צ על העתירה שהוגשה לגבי יישום החוק לדחיית שירותם הצבאי של בני התורה, ומסקנות הדו"ח היו אמורות להיות הבסיס לתשובת הכנסת. והרי ברור לחלוטין כיצד נראית היתה תשובת הכנסת, אם היתה מוגשת על בסיס הדו"ח של פלסנר.
אילו זה מה שהיה קורה, התמונה היתה קודרת מאד וחמורה ביותר. משום שהמשמעות היא שהכנסת מודה בכישלון החוק, ומעניקה לבג"צ עילה לבטלו או לקרוא לכנסת לשנותו. וזה הרי בדיוק מה שרוצים ומעוניינים אדון פלסנר ביחד עם שותפיו מהרפורמים וכל יתר שונאי התורה ולומדיה.
הרב גפני אומנם לא חתם על מסקנות הצוות, וכמוהו נהג גם ניסים זאב מש"ס, אך הוא ידע היטב שאקט זה לבד לא ימנע את אישור המסקנות על ידי מליאת ועדת החוץ והביטחון במטרה להפוך אותן לרשמיות, מוסמכות וקובעות את עמדת הכנסת כלפי הבג"צ.
מעת הגשת הדו"ח לחברי הצוות ועד לדיון הצפוי בוועדת החוץ והביטחון, עמדו לרשותו של הרב גפני 5 ימים בלבד, כולל יום ששי ושבת, כדי לסכל את המזימה. "לא ישנתי כמעט בלילה. גם בגלל שעמלתי קשות בעניין, וגם בשל החרדה מה יקרה אם הפעילות לא תשא פרי וועדת החוץ והביטחון תאשר את המסקנות והם יוגשו רשמית לבג"צ כעמדת הכנסת", סיפר. "הרי ברור לכל מה המשמעות של הדבר הזה".
כדי לטרפד את המהלך והכוונה הזדונית של פלסנר, שוחח הרב גפני ארוכות עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שאול מופז, שאין לו שום נטיות אנטי דתיות אלא להיפך, למרות היותו איש קדימה. כן שוחח עם יו"ר הוועדה לשעבר, הנגבי, במטרה שיעדכן את היו"ר הנוכחי מה היתה מטרת הצוות במקור ומה המשימה שהוטלה על כתפיו לעומת התוצאה הסופית המעוותת, וכן עם היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, וגורמים רבים נוספים. הכל כדי למנוע הצבעה ואישור של מליאת ועדת החוץ והביטחון של המסקנות והפיכתן לעמדה רשמית של הכנסת לצורך התשובה לבג"צ.
בנוסף, שיגר הרב גפני מכתב לכל המעורבים בנושא זה בקואליציה ובכנסת, בו הסביר את חשיבות לימוד התורה ואת המעמד המיוחד שהיה לבני התורה לאורך כל הדורות, ושרק בזכותם אנו חיים וקיימים. הוא גם ביקש וקיבל, שדברים אלו, שאותם גם אמר בדיון שקיימה ועדת החוץ והביטחון, יצורפו לתשובת הכנסת לבג"צ.

"שנתיים ירדו לטמיון"

פלסנר הגיע לדיון בוועדת החוץ והביטחון עם ביטחון רב שמסקנות הצוות שלו יאושרו בנקל. אך כאן ציפתה לו הפתעה קטנה. בעקבות כל הפעילות מאחורי הקלעים, החליט היו"ר מופז שלא להביא כלל את מסקנות הצוות להצבעה. בכך הותיר אותן חסרי משמעות של ממש, כמו עוד דו"ח שקבוצת חברי כנסת החליטה להפיק. בשונה לחלוטין, כמובן, אם הוועדה כולה היתה מאמצת את המסקנות והופכת אותה לעמדתה הרשמית.
מופז הדגיש בדיון של הוועדה בראשותו, כי כל תהליך הקשור בבחורי הישיבות, יש לעשות רק בהידברות עם הציבורי החרדי ומנהיגיו ומבלי לפגוע בעולם התורה, ולא בכפיה כפי שביקש הצוות במסקנותיו. "לא ניתן להכריח את החברה החרדית להתגייס, ולכן הרחבת שירותם הצבאי או האזרחי תלויה בהידברות עמה", הבהיר.
פלסנר לא האמין למשמע אוזניו ומראה עיניו. כבר כשמופז דיבר, הוא הבין היטב לאן נושבת הרוח ומה עתיד להתרחש. הרב גפני, לעומת זאת, ישב במקומו רגוע ומחייך. הכל הרי סוכם כבר מראש, והדאגה חלפה והיתה כבר ממנו והלאה. הכישלון הגדול מלפני כמעט שנתיים, במינויו של פלסנר, תוקן ובא על פתרונו. או כפי שפלסנר סיכם את הדיון כשקונן: "אני עובד שנתיים על משהו, ובא הרב גפני ועם מכתב אחד וכמה שיחות חיסל לי את כל העבודה".