אדם כשהוא לבד הוא בודד..

וכשחולפות השנים והוא בין כותלי החדר, הוא מזדכך אט אט.

עם השנים הוא רואה הכל אחרת,

הוא מכיר כל חלקיק בתוכו,

הוא הופך להיות טהור יותר, 

הוא מתנתק מהבלי העולם.

אדם כשהוא בבדידותו, הוא נהיה רגיש יותר לסביבה.

כל תו קטן מערער אותו, 

כל אירוע קטן מלחיץ אותו,

באיזה שהוא שלב בחייו הוא כבר משלים עם בדידותו,

אך לא תמיד מודע לכך.

ויום אחד כשהוא יוצא לרגע ומסתנוור מקרני השמש

מביטים בו כולם כעל זר,שונה,

משהו בעיניו...משהו אחר.

והוא ממשיך להיות הוא, אבל רוצה להשתלב.

וכל מילה קטנה מזעזעת אותו,

וכל אירוע קטן שובר אותו,

הכל נראה לו כל כך תפל שם בחוץ,

ולא ברור, ולא חושב,

והוא יודע שזה רע לחזור לאיפה שהיה,

אבל בסוף הוא שוב חוזר לבדידותו.