דברים שרואים משם לא רואים מכאן

60 תגובות   יום שישי , 21/1/11, 16:11

לקחת את ידי בידך ואמרת לי: "בואי ניסע אל הים". "אל הים"? שאלתי בתמיהה, "במזג אוויר כזה? יהיה לנו קר". "אני אחבק אותך, לא יהיה לך קר, בואי, אל תהיי כבדה, אני רוצה להגיד לך משהו חשוב". "אתה מפחיד אותי. משהו חשוב? אתה יכול להגיד לי גם כאן, בבית החם". "לא, אני צריך אווירה מתאימה, תפאורה מיוחדת".

*

נסענו לים. ירדנו לחוף והתיישבנו על החול הלח. זוג אוהבים חלף על פנינו, ידיהם שלובות זו בזו וצחוקם מתגלגל; איש זקן פסע אחריהם בצעדים פזיזים נושף ומיוזע; גברת עם כובע קש רחב שוליים, סלסלה בידה האחת וכלב קשור לרצועה בידה האחרת, הלכה לקראתם: "גריי, לא להיכנס למים בבקשה". גריי רץ לעברנו, מבקש להתחכך בנו ולהשתעשע. גלי הים התרוממו לגובה רב והתנפצו לרסיסים על רצועת החוף; קרן שמש זהובה יצאה מבין העננים והתערבבה בתלתליך השחורים. קלסתר פניך המסותתים הבהיק לאורה. עיניך השובבות העיפו בי מבט חטוף, כאילו ביקשו לבחון אם אני מוכנה לבאות. חיוך רחב, חושף שיניים צחורות, ליווה אותן.

"קר לך"? "לא, זה בסדררררר". ידיך לפתו את גופי בחיבוק לוחץ. אצבעותיך אחזו בסנטרי מבקשות לקרב, שפתיך נצמדו לשפתיי.

- חשבתי עלינו הרבה בזמן האחרון, הייתי חסר מנוחה, הלבטים הדירו שינה מעיניי, ולבסוף הגעתי להחלטה.

- אולי נדבר על זה בפעם אחרת? אני מוכרחה להגיע הביתה מוקדם.

קמתי ללכת. תפסת בזרועי.

- בואי נתחתן.

לבי החסיר פעימה. הזמן עמד מלכת. המציאות קפאה לשניות ספורות.

- אני רוצה להתעורר לצדך כל בוקר.

- אני מתעוררת מאוחר...

- אני אוהב אותך !!!

- ...

- תגידי משהו.

- אלעד, אתה בטוח? אתה שלם עם ההחלטה?

- כן!

- אני מופתעת. לא ציפיתי.

- אני יודע. זה לא הולך להיות קל, במיוחד עם הילדים, אבל שווה כל מאמץ.

- ומה, איך? כלומר...

- עזבי, יש לי אפילו תאריך נחמד.

- איזה?

- אחד בנובמבר.

- למה אחד בנובמבר דווקא?

- כי בתאריך הזה נפגשנו בפעם הראשונה, כי יש בו רצף של הספרה אחת, ואת האחת והיחידה. מספיק משכנע לא?

- כן, אבל...

- חכי שנייה, אני חייב להביא לך משהו מהאוטו.

- מה?

- כבר חוזר.

 

* ** *** **** *

  

- אירית, אירית?

- מה... בוקר טוב.

- מה קורה? הכול בסדר? כבר 08:00 ואת צריכה לקום. היה לך, כנראה, חלום רע.

- לאו דווקא.

- תקשיבי, אני קופצת לסופר לקנות כמה מצרכים. יש לחמניות טריות על השולחן וגבינה שאת אוהבת במקרר.

- בסדר. תודה, אימא.

- אה, שאני לא אשכח. התקשר הרופא שלך, אלעד, וביקש למסור שהתור שנקבע לך לשבוע הבא במרפאה מבוטל.

- והוא קבע לי מועד חדש?

- כן, אחד בנובמבר.

 

 

''

דרג את התוכן: