אורות אדומים וצהובים חולפים על פני נהר האספלט השחור וקולות המהום המנועים אינו פוסק לרגע. אני מביט בהם בבוז. רוח חורפית מקפיאה מכה בפרצופי, אך אני אינני זע ובמקום להטות את פניי מכיוון הרוח אני ממשיך לעמוד מולה, כניצב מלח במרפסת דירתי שבקומה הרביעית, כשכל שריריי מתוחים.
להמשך קריאה כנסו לאתר יומנו של נשוי טרי:
קריאה מהנה! |