כותרות TheMarker >
    ';

    בלוג לוחות הברית (שם זמני)

    למה לוחות הברית? אמרו שזה בחינם, אז לקחנו שניים.

    כרגע יש לי רק בדיחות קרש, הרבה התפלספויות - ועוד המון דברים משעממים. ואני אפילו לא יודע בשביל מה כדאי לי לכתוב כאן.

    ארכיון

    אבא שלי

    4 תגובות   יום שבת, 22/1/11, 13:07

    אבא שלי לא אהב שקוראים מהנייר. אבל אילו אמרתי לו כי אשתי ביקשה ממני לקרוא מהנייר, הוא היה - כנראה - אומר לי לעשות כל מה שאשתי אומרת. הוא היה נשוי 58 שנים, והיה חבר של אמא שלי עוד כמה שנים לפני הנישואין - מתוך 99 שנותיו כמעט. 

    17 שנה הוא היה אלמן. הוא הלך לעולמו כשהוא סבא רבא, והיו לו 7 נינים. עד לפני שנים אחדות הוא בישל, אפה, טיגן וגם הכין געפילטע פיש. עד החודשים האחרונים הוא עלה וירד במדרגות, והתבייש לשבת בכיסא גלגלים. יש הקוראים לכך כבוד עצמי פולני. טוב, גם הוא וגם אמא שלי נולדו בוורשה - באותו בניין.

    כן, היה לו כבוד עצמי פולני. אחרי שהיה שר בפני קהל, הוא אף פעם לא שאל איך הוא שר. וזה אולי לא קשור בכך, שהוא היה בנעוריו סולן המקהלה בבית הכנסת "נוזיק שיל", שהיה בית הכנסת השני בגודלו בוורשה שלפני השואה.

    הוא הספיק לעשות עוד כמה דברים בוורשה שלפני השואה. הוא ואמי עשו אז חיים שם, ובין השאר הלכו לאופרות. הוא היה צלול עד יומו האחרון כמעט, ובמשך כל השנים הוא לא סלח לעצמו על שבליל הסדר הוא הלך לאופרה, ולא הסב אז עם משפחתו.

    והוא דווקא אהב מאוד את הוריו ואֶחיו, והתגאה שאביו היה חבר שלו. אבל אבא שלי עזב את הדת, והיה למנהיג פועלים של ארגון לא חוקי. אבא שלי עבד במפעל צמר הגפן הקטן של הוריו, ולא הסכים לקבל שכר גבוה יותר מזה שקיבל הפועל שעבד באותו מפעל.

    ואם לא די בכך, היו שתי מכונות שונות בגודלן באותו מפעל. ואבא שלי סיכם עם אותו פועל, שהם יְחַלקו ביניהם שווה בשווה את ההכנסות משתי המכונות השונות.

    טוב, נוסף לשכרו - קיבל אבא שלי דמי כיס מהוריו. ודמי הכיס האלה היו גדולים מהמשכורת של אמא שלי - לפני שהם התחתנו. אז אבא שלי עשה קופה משותפת עם אמא שלי, וכך היה שוויון ביניהם.

    * * *

    מיד לאחר שהנאצים פלשו לפולין - ואז החלה מלחמת העולם השנייה -  ברחו הורַי לברית המועצות. נדמה היה אז כי להיות מנהיג פועלים - זה מסוכן יותר מאשר להיות יהודי. אבא שלי לקח אתו את ישראל, אחד מאֶחָיו, שעד היום לא שוכח זאת.

    לא אתאר עכשיו את קורותיהם של הורַי בברית המועצות. יש די הרבה סיפורים די דומים על כאלה שֶשָׂרדו את החיים בברית המועצות בתקופת השואה - וכאלה שלא שָׂרדו.

    לא אספר על מחנה העקורים, לאחר מלחמת העולם השנייה, ששם נולדה אחותי הבכורה. לא אספר גם על חבלי הקליטה בארץ. נדמה לי כי יש די הרבה סיפורים דומים - וגם שונים.

    מכל-מקום, הוא הגיע לארץ בגיל 37, ולא התקבל לבית החרושת אתא, ששם עסקו - בין השאר - בייצור צמר גפן. אבא שלי היה אמנם מומחה בתחום זה, אך גיל 37 היה מופלג מִדַי. ובכלל, אבא שלי לא רצה להיכנס למפא"י, והוא היה חבר במפ"ם ובאחדות העבודה, שהיו אמנם חברות בממשלה, אך תהום אידיאולוגית היתה פעורה ביניהן לבין מפא"י.

    בסוף מצא אבא שלי עבודה כברזלן בסולל בונה. הוא שנא את העבודה, ורצה לסיים אותה מהר ככל האפשר. לא פלא שהוא היה עובד הקבלנות הטוב ביותר בכל האזור.  

    גם על המסירות של אבא שלי ושל אמא שלי לילדיהם - לא אספר עכשיו. וגם לא על הופעתו המצמררת בכיסא גלגלים בהלוויה של נכדתו. אציין רק שהוא היה אדם מאוד מוסרי. בשנותיו האחרונות היתה לו מטפלת, והוא היה מאוד נעלב, אם היו אומרים לו שהוא לא מתנהג כלפיה ברוחב לב.

    הוא היה בצעירותו אדם מאוד חזק. הוא הצליח להרים ביד אחת - ארבעה כיסאות קשורים זה לזה. בתקופה האחרונה הוא היה פעמים אחדות בבית חולים, והוא ממש הפגין התנגדות פיזית קשה לטיפולים שם. הוא ממש לא רצה להיות בבית חולים.

     

    * * *

    כאמור, הוא היה צלול כמעט עד יומו האחרון. הוא האריך ימים, שמח והתגאה בנכדיו ובניניו, אך בסוף ימיו היה חולה ומדוכא - וזאת לא שיבה טובה. הוא נהג לומר לי, שהוא בגילי כבר היה - אבל אני בגילו עוד לא הייתי. ואולי אף אחד לא יודע איך לגרום לאדם כזה לחיות בשיבה טובה.   

         

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/1/11 06:53:
      לפני שבועיים כמעט.
        30/1/11 00:20:
      דונש יקר,
      מתי הוא נפטר?
      שולחת לך כח להמשיך...
        22/1/11 14:08:
      תודה.
      ואוו ובכל זאת כמה עצוב שהוא אינו
      חיבוק גדול והמשך סופשבוע שטוף שמש

      פרופיל

      מנחם דונש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      ג'וניור

      מנחם דונש

      ג'וניור

      מנחם דונש