חברי הקרובים יודעים שיש לי נטייה קלה להיפוכונדריה. אני מסרב לשבת ליד אותו שולחן עם אנשים חולים, לא מוכן לשתות מאותה כוס ואפילו לא להשתמש באותו מזלג. הדבר לא נובע מאהבה להיגיינה אלא מפחד תמידי מפני מחלות. היפוכונדריה לא נבנית ברגע אלא היא תוצר של נסיבות חיים ואכן נסיבות חיי היו כאלה אשר היוו קרקע פוריה לפריחת המחלה. לא היה חורף אחד שבו לא סבלתי משפעות, לא היה וירוס אחד בגן או בכיתה של נדבקתי בו ולא הייתה מגפה אחת שפסחה עלי (בשל ילדותי בשנות ה-80 בלונדון אסור לי אפילו לתרום דם כי אני בסיכון למחלת ה"פרה המשוגעת"- ולמי שלא יודע זה לא סוג של שוקולד תוצרת "עלית" אלא מחלה בה המוח הופך לספוג. יש סברה באינטרנט שגם ביבי נפל קורבן). בשל הידע הרב שלי ברפואה (6 עונות רצוף של האוס בייבי!) אני מסוגל לאבחן עצמי בקלות. מדי שבוע אני מגלה שאני חולה בסרטן (כי אני משתעל), גידול בראש (כי אני שוכח שמות) ואפילו סובל מבעיות בקרישת הדם (בשל דימום מהאף). מסתבר שאפשר להוציא את הילד מפולין אך לא את פולין מהילד. כמו רוב האנשים גם אני מושפע מאוד מן התקשורת ולפני שבועיים כמעט הלכתי לקבל חיסון נגד סרטן צוואר הרחם ווירוס הפפילומה (אז מה אם אין לי רחם- better safe than sorry). האינטרנט נהיה לכלי החשוב ביותר בחיי כהיפוכונדר. ברגע שיש לי כאב חום, חולשה ביד ואפילו טשטוש ראיה אני נכנס ל"גוגל" מזין את הסימפטומים ומאשש את האבחנה- מדובר במחלה ניוונית, נותרו לי 48 שעות (זה בדיוק מספיק זמן לקפוץ לקניון רמת אביב, לקנות בגד הורס להלוויה, להיפרד מכולם ב- BBM ולראות עוד פרק של האח הגדול...בסט!). אני לא לבד- לאנשים אשר סובלים ממחלתי בעידן שלנו יש שם חדש....סייברכונדריה.
ומדוע אנו עוסקים בנושא התחלואה היום? כי בשבוע שעבר תקפה אותי שוב מחלה אלימה אשר קרקעה אותי לבית למשך שבוע שלם. אלא שהפעם החלטתי לא ל"הירקב" אלא לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר- HOT. מבין כל התכניות אשר ראיתי הייתה אחת אשר הייתה יוצאת דופן, סדרה אשר באה לומר משהו עמוק יותר על החברה הישראלית ואיננה סתם מוצר לעוס ומאוס של רייטינג- "היפה והחנון". לכל אלו אשר חושבים שאני חוטא שוב בחטא הציניות (זה דומה לחטא ה"טורבו"? פעם ראשונה שאני עושה בדיחת פלייסטיישן....לייק!) אז אתם טועים. היפה והחנון היא תכנית מופתית אשר מעלה שאלות כבדות משקל. התכנית מעוררת באזז תקשורתי כבר מספר שבועות כאשר השאלה הראשית, היא האם התכנית ערוכה? האם היפות באמת כל כך טיפשות ("אני חושבת שאתם בשוקיסטיות מוחלטת")? האם אור הוא שתול של ההפקה? השאלות הללו מרתקות כי הן עוסקות במושג ההזוי- תכנית ריאליטי. הרי אין תכנית שבאמת מייצגת את המציאות. תיעוד המציאות, צילום המציאות וייצוג המציאות כלל הפעולות הללו משנות את עצם קיומה. אנחנו גם לא רוצים ריאליטי, אנו בורחים ממנה, הטלויזיה היא המפלט האחרון של האסקפיסט (נשמע כמו שם של גיבור על, וינסנט צ'ייס הוא....האסקפיסט!). מדוע רק עכשיו נזכרו אנשים לשאול שאלה זו? מה, הישרדות לא ערוכה? האם אנחנו באמת יושבים במשך ארבעה חודשים עשרים וארבע שעות ביום ורואים רק את דן מנו? (בסדר, דן מנו כן אבל הוא יוצא מן הכלל). והאם האי זה בכלל סיטואציה אמיתית? בוודאי שהתכנית ערוכה: סדר הראיונות, זווית הצילום, זהות המרואיין מועד הפסקת הפרסומות הכל עריכה אחת גדולה שמובילה אותנו מרגע הפתיחה עד לטקס הסיום בהיכל נוקיה (זהו המקום היחיד בארץ שהיו בו יותר אנשים משהיו בפתיחת H&M).
לכן טוב שיש את היפה והחנון, טוב שאנו לראשונה מטילים ספק במציאות אשר מוצגת לנו בערוץ 2 וערוץ 10 (ארז טל: "איכות זו מילה גסה! עכשיו תביאו לי גמד עם זין ענק, יש לי עונה להעלות לאוויר!"). ייתכן שחלק מן הדיון אודות העריכה לא נובע מתהיות קיומיות של צופי התכנית אלא משום שקשה לנו להאמין שבאמת יש נשים כל כך טיפשות במדינה (לא בוכים על.....גברים, אני אימא שלי אמרה לי שבכיתי מספיק על גברי ם בחיים). ברור לנו שלא כולם גאונים (מירי רגב) , אנשי ספרות (מיה בוסקילה) או אינטלקטואלים דגולים (ג'ודי מוזס- יו לבשתי גופייה מהממת לאושוויץ!) אך ההבדל ברמת המשכל מכיתת המב"ר בבית חינוך לערוץ 10 הוא תהומי.
הסיבה השנייה שבגללה היפה והחנון היא תכנית חשובה היא בשל הסוגייה בזהותו של היחיד אל מול המיין סטרים. החנונים המופיעים בתכנית מייצגים את שולי החברה. אותם אנשים הגרים בשפכים של הירקון אשר דנו עצמם לחיי בדידות, אומללות וזוהמה בשל חוסר היכולת שלהם, או המוכנות, ללבוש בגדים של קסטרו (מאמי, מה לובשים ליום אבל לאומי?.... לובשים קסטרו מאמי כי מנסים להתחבר לעם, ללבוש דונה קארן זה לגמרי מתנשא ביום אבל!). לא היפה והחנון אלא היפה והחיה. וכמו ביפה והחיה גם בחנון ישנו קסם, יש יופי פנימי אלא שחייבים לשחרר אותו ולהוציאו החוצה. (אגב- המושג חנון נטבע לראשונה ב-1916 בארה"ב בהתייחס לסוג מסוים של "יצורי פרא", אנשים מעוותים שניתן היה לראותם בקרקסים. לא במקרה זה שם התכנית). לחנון אין זכות קיום משל עצמו, אם ברצונו לנהל את חייו באושר, עימנו ובקרבינו עליו להשיל מעליו את זהותו ולהצטרף למקהלה, resistance is futile- the borg (עכשיו ציטטתי את מסע בן כוכבים, בפוסט אחד עברתי מגבר שמשחק פלייסטישיין לחנון שאוהב מדע בדיוני). מזל שלרפואה המודרנית יש פתרון - המייקאובר! זהו רגע השיא של העונה, מהותה של התכנית כולה באה לידי ביטוי כאשר מבעד לוילון מפציעים החנונים כגברים. הם אינם לובשים עוד חולצות משובצות, מכנסיים קצרים ופפיון אלא חולצה צהובה, ווסט שחור ונעלי שפיץ. אין להם שוב שיער מתולתל או זקן ארוך אלא רק שרירים וריבועים. וההתרגשות!....לא הייתה כזו ציפייה מאז נחיתת האדם על הירח (אם הוא אכן נחת על הירח...זה חומר לבלוג אחר). זהו, המטומרופזה הסתיימה וניתן לנשום, הוקענו מקרבנו את הסורר והוצאנו אותם כמו מפס ייצור, זהה ואחיד. מטרת התכנית לא הייתה שהיפות יהפכו לחכמות (too late) אלא שהחנון יהפוך למקובל. האיום הוסר, המיין סטירם ניצח- חזרה לשגרה.
יותר מכולם צר לי על אלכס. חובב הספרות של המאה ה-17 לא נדחף אל עבר המייקאובר אלא רץ לעברו. הוא מבין כמו רובינו שלא טוב היות האדם לבדו, ובהינתן שאיש לא יקבלו הוא מוכן לעטות את מסיכת החברה, לשים ג'ל בשיער (זה היה המחזה הנורא בחיי, ואני ניצול... הייתי חייב) ולעבור מחובב של צ'ייקבוסקי לחובב של קובי (פרץ). ואיך הסתיימה התכנית? מה היה רגע הניצחון? אלכס יושב ואומר בקול ענוג בעודו בלב מעגל הנשים, "כפארה עלייך!". מזל, מזל שיש לנו את נלה ואור להאחז בהם אחרת כל העסק פשוט היה עצוב מדי.
אגב בסוף התברר שלא היה לי לא גידול, ולא סרטן אלא פשוט מקרה חמור של Bever Fever (הלו, ג'סטין מגיע לארץ!). שלום.
רוצים לקרוא עוד? ilanmanor.wordpress.com |