הוא מבולבל.

כשאומרים לך, שהוא עושה מבחנים לעצמו לראות מה הוא יעשה בשביל מה שאכפת לו,

ואז את נכשלת במבחן את מרגישה כה למטה.

הוא רוצה אותך. הוא רוצה לגעת בך, לאהוב אותך, לזיין אותך.

אבל רק כאן ועכשיו.

ואת, את מבינה אותו.את מכירה אותו.

כי את עושה בדיוק את אותו הדבר. מבחנים.

במקום להעיף אותו קיבינימט מהמיטה שלך,

את אוהבת אותו, ומלטפת אותו.

מלאה בחמלה, כי את מכירה את המקום הכואב שהוא נמצא בו.

הוא רואה אותך כה חלשה.

והוא רוצה לבכות, העיניים שלו אדומות, הן רטובות.

ואת, במקום להגיד לו משהו, לשמור על כבודך, את רק חושבת לעצמך

מה אני עושה לא מספיק טוב.

אבל זו לא את, זה לגמרי הוא.

לגמרי הוא.

וזה בכל זאת לגמרי כואב.

ומחר, את תתלבשי יפה, בבגדייך החדשים, תתאפרי, תחייכי אל העולם, והעולם יחייך אלייך.

ואת לא תתני לו לשבור לך את האמון.

ואולי תמשיכי להרגיש אליו דברים, ואולי תרחמי עליו שהוא פספס אותך. אבל את כל מה שיש לך.

ואת לגמרי שלך.