בדיוק כמו החייל היפני שהסתתר אי-שם בג'ונגל עם נשקו האישי, חמישים שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה - כי לא הודיעו לו שהמלחמה נגמרה. (רצוי להשתמש לעתים בפועל ג.מ.ר. כדי שלא יתנוון).

דבריה של ח"כ ברקוביץ' על נשים חד-הוריות מעוררים את השאלה כיצד הגיעה אל מפלגה ששמה "קדימה" - שם הרומז לכך שהיא אמורה להיות מפלגה פרוגרסיבית, בעלת דעות מתקדמות. קדימה ולא אחורה. ודווקא היא - הפלא ופלא - תפסה את מקומה בכנסת על תקן "שריון לאישה" - עניין שהושג על ידי מאבקי התנועה הפמיניסטית בישראל, שח"כ ברקוביץ' מתנגדת לה באופן מוצהר. אבל זו זוטא משעשעת המלמדת משהו על רצינותם של הפוליטיקאים בישראל. 

מה שחשוב יותר בעיני הוא להזכיר לחברת הפרלמנט הישראלי שני דברים. ראשית - יש נשים שמעדיפות לא להינשא בדיוק כפי שישנם גברים שמעדיפים לא להינשא. ובצורת החיים שאנשים חופשיים בוחרים לחיות את חייהם הם מצאו דרך לגדל ילדים ללא נישואין. כי גידול ילדים מסב אושר לאנשים, ואושר הוא זכות יסוד של כל אדם באשר הוא. שנית, במקום סקירה היסטורית על התנועה הפמיניסטית ועל הצורך של נשים להיאבק על שוויון זכויות עם הגברים, אנסה אני הקטן להאיר בדרכי את אחת הפינות האפלות של הדעות הקדומות והבלתי נסבלות על יחסי נשים-גברים. ולעניות דעתי, דעות קדומות אלה על נחיתות האישה מקורן בדתות השונות.

ובכן, לפני שנים רבות חיה שאנסונרית צרפתייה ושמה אדית פיאף. היא הלהיבה את העולם בשאנסונים שדיברו בעיקר על אהבה. אבל היה בהם משהו מדכא בעיני: האישה תמיד הוצגה כנחותה, כתלויה בגברים הדורסים אותה והיא אוהבת אותם למרות זאת. מין אוקסימורון שעבר כחוט השני בכל השאנסונים שלה. הנה דוגמה הטמונה בשורה של אחד משיריה - מקור צרפתי ותרגום (ככל יכולתי) עברי.

LA FEMME A VRAI DIRE N'EST FAITE QUE POUR SOUFFRIR PAR LES HOMMES

"האישה, למען האמת לא נבראה אלא כדי להתייסר מגברים".

ככה חושבת גם חברת פרלמנט ישראלי במפלגה מתקדמת במאה העשרים ואחת?