פעם, בצוק העיתים, הציע מישהו (אני מצטערת שאיני זוכרת מי זה היה):

 "למכור את המדינה במחיר שהיא עלתה לנו ולקנות אותה במחיר שהיא שווה".

זה הפך אימרה שגורה שנעשה בה שימוש מעת לעת בעת הצורך.

בתקופה האחרונה מנקרת במוחי אימרה זו, אך בהתייחסות לחלק מנבחרי הציבור: 

"למכור אותם במחיר שהם עלו לנו ולקנות אותם במחיר שהם שווים".

או אז... יהיה תקציב לבריאות (לא נראה עוד מאושפזים במסדרונות בתי החולים) לחינוך (ילמדו עד 25 תלמידים בכיתה, במבנים ראויים, וילמדו אותם מורים מרוצים שרואים בהוראה ייעוד), לרווחה (עובדים סוציאלים גאים ובמספר הדרוש יפתרו את בעיות הפרט והמשפחה), לביטחון , לבטחון פנים, אפילו לרכישת כבאיות חדשות, מטוסים לכיבוי אש ולגיוס כוח אדם כנדרש.

ואולי אף יוותר כסף להחזיר למשקיעים בקידוחי הגז.

החשש הגדול שלי הוא שהמצב יהיה של "מוכרים בלבד".