כמה מרחיב את הלב כשהירוק מופיע בשדות. סופסוף לאחר שהגשם נזכר שצריך להופיע, החלה גם הנביטה והצמיחה של גידולי החורף בארץ. אפילו בצפון הנגב אפשר לראות שדות מוריקים.

תפיסת האדמה על ידי עבודתה היו מאז ומתמיד חלק מקיום של עם בכלל, והעם הישראלי בפרט. ועכשיו עוד יותר מפעם.

 כשסבא של סבא שלי צבי ואחיו יעקב עלו מרוסיה הלבנה וייסדו את המושבה מזכרת בתיה, הם התיישבו על האדמה ועיבדו אותה. וכך גם שמרו עליה למען המדינה שבדרך. אני גאה להיות אחד מצאצאיו הבודדים שעדיין עוסקים בחקלאות פעילה (בענף הרפת אמנם אבל שצורך לצרכי מאכל הבהמות הרבה דונמים של מספוא).

שלא יהיה פה בלבול- עיבוד האדמה גם היום הוא קודם כל צורך בטחוני ורק אח"כ מקיים יעדים של אספקת מזון טרי וקיום מקומות תעסוקה. וכך גם צריך לשמר את החקלאות בישראל.

אז לחיי הצמיחה, ההתחדשות, החקלאות והציונות- לחיים!!