בסימן שאלה?
"שמעת...... דוד, חזר בשאלה....". חזר בשאלה...? יצא בשאלה? מהיכן חזר? מהיכן יצא? לאן חזר? הרי מעולם לא היה במקום שנמצא בו אז למה חזר? למה מי שעזב את הדת ומצוותיה מכונה חוזר בשאלה?.
השאלה הזו מעסיקה אותי כבר המון זמן. נכתבו על הנושא הזה אינספור מילים, סיפורים, שירים ומה לא. לא מעט ידוענים נטשו את הדת והמצוות ועובדה זו מוזכרת ברזומה שלהם. תמיד נכתב "הוא חזר בשאלה". למה?
כמי שחווה את העניין על בשרו אני בטוח שלא חזרתי בשאלה, לא יצאתי בשאלה. לא שאלה ולא תשובה. בסך-הכל בן האדם נוטש אורח חיים מסוים ועובר לאורח חיים שונה. לפעמים בלי שאלות ולרוב גם בלי תשובות.
לצעד המאוד משמעותי הזה יש סיבות שונות. לעיתים מספר סיבות המביאות את הנוקט בצעד לעשות את הצעד ולעיתים סיבה בודדה. תמיד תהיינה הסיבות משמעותיות.
לעיתים הצעד הוא תוצאה של התלבטויות רבות וארוכות. ממש התייסרות ולעיתים החלטה של רגע שלרוב באה בעקבות אירוע כלשהו. בכל מקרה מדובר בצעד מאוד משמעותי שלעיתים גורר אחריו משמעויות נוספות. אנסה להקיף מספר סיבות המביאות פרט כלשהו לנקוט בצעד ולנטוש את אורח החיים הדתי.
משיכה לאורח החיים החילוני והכמיהה לעצמאות: האדם הדתי מוקף באיסורים ובחובות המחייבים אותו בכל אשר יפנה, עשוי לראות באורח החיים החילוני אלטרנטיבה אשר אינה כובלת אותו לחובות ולאיסורים. הדת דורשת ציות מוחלט, שוללת את ה"אני" והרצון האישי, ואינה מאפשרת חקירה חופשית וביטוי האישיות. אשר לעתים אינם עומדים בקנה אחד עם צרכיו ורצונותיו הטבעיים והבסיסיים של הפרט. מרד נעורים: צעירים בגיל ההתבגרות לעתים מתמרדים נגד הוריהם ונגד המוסכמות החברתיות בהם הם גדלים. תופעה זו איננה פוסחת על בני החברה הדתית והחרדית. לעתים, כתוצאה ממרד זה, המתבגר הדתי או החרדי עוזב את הדת לגמרי.
טראומה: טראומה הינה כל חוויה קשה ועמוקה, כגון אלימות קשה, התעללות מינית, אונס, התעללות פסיכולוגית והתעללות של המערכת נגד הפרט. כאשר אדם דתי עובר טראומה מידי אנשים דתיים ו/או מידי החברה הדתית, הוא יכול לפתח שנאה לדת ו\או לדתיים וכתוצאה מכך יזנח את אורח החיים הדתי. יוצאים בשאלה הזונחים את הדת עקב טראומה, נושאים עמם כאב עצום ולעתים מתקשים להשתקם ולהשתלב בחברה החילונית.
העדר קהילה תומכת: אחד הגורמים העיקריים ליציאה בשאלה היה מבנה הקהילה היהודית והעדר אופציה חברתית חלופית ליהודי המפסיק לקיים מצוות או ליהודי בעל צרכים שונים ואישיים. הקהילה הדתית אינה יודעת להתמודד עם חריגים מכל סוג (כי זה פוגע בשידוכים של שאר בני המשפחה וכד') ולכן גורמת לחריג לחוש את חריגותו ביתר שאת. יהודי חריג היה זוכה ליחס של בוז או התעלמות בתוך קהילתו, ולרוב יחפש החריג חברה סובלנית יותר .
מצוקה חברתית: המצוקה החברתית נובעת מן השמרנות הקיימת בחברה הדתית ובפרט החרדית. בחברות אלה נמנעים ככל האפשר משינויים מהותיים בדרך החיים. הדרישות הנכללות במסגרת שמירת המצוות וההשתייכות לקהילה הדתית נעשו תובעניות יותר ויותר עם השנים, בתהליך שמזין את עצמו: החשש מפני החילון מגביר את הדרישות, ואלה בתורן מגבירות את ההתחלנות בקהילות אלו יש תביעה הולכת וגוברת מן הפרט לקבל על עצמו חוקים ונורמות שמוכתבים על ידי הכלל, וזאת בשעה שבחברה החילונית גוברת ההשקפה האינדיבדואליסטית. מצב זה יוצר קונפליקטים ודילמות אצל האדם הדתי.
לחץ חברתי: אדם הנמצא בחברה מושפע במקרים רבים מהסובבים אותו. דתי הנמצא בחברה חילונית עשוי לרצות להדמות לרוב. לכן אגב ההתנגדות הגדולה לגיוס בחורי ישיבה לצה"ל. כך גם, אנשים היוצרים קשר משמעותי עם אדם נערץ חילוני, מורה דגול או בן זוג, עשויים להיות מושפעים מהם ולסגל את אורח חייהם החילוני.
סיבות אישיות או חברתיות: במקרים מסוימים, נוטשים דתיים את החברה החרדית או הדתית מסיבות חברתיות או אישיות, ולא בגלל אופייה של החברה עצמה. לעתים חשים יוצאים בשאלה כי שינוי באורח החיים יהווה מעין קרש הצלה או פתרון לבעיות אישיות וחברתיות מסוימות. במקרים כאלו, ההעדפה לחברה החילונית אינה בגלל ערכיה או אורח החיים הנהוג בה, אלא פשוט בגלל שהיא שונה.
בכל מקרה ולא משנה הסיבה, הצעד שנקט אותו פרט מהווה שינוי עצום באורח החיים. לעיתים אף בניגוד לכל מה שחונך, ספג וינק לאורך כל שנותיו עד נקיטת הצעד. האדם מאוד מבולבל, מאוד נרעש ולעיתים השלמת התהליך לוקח את תקופה לא קצרה. תקופה מטלטלת מאוד שבה זקוק הצועד בה לכל תמיכה וסיוע. ארגוני הסיוע השונים מתמחים בקבלת הפרט וטיפול באותן בעיות ועל כך יבורכו. לסגירת המעגל אשוב לשאלה. חוזר בשאלה? יוצא בשאלה? המושג נלקח ככל הנראה מהמושג "חוזר בתשובה" לכאורה המושג הנגדי יהיה "יוצא בשאלה" אני מעדיף דתל"ש – דתי לשעבר או דתל"פ – דתי לפעמים. והכי טוב יהיה בלי כינויים כלל, פשוט אדם.
המשך יבוא.
|