בשבועיים אחרונים אני קורא על גל הכרזות של הכרה בעצמאות של "מדינה" "פלסטינית" מצד מדינות של אמריקה הלטינית (ובעתיד מצד מדינות אירופאיות שונות ומשונות), על דאגות ועל תגובות של משרד החוץ, משרד הביטחון פנים וכד'. עכשיו כולם מדברים על הצלחה של הסברה "פלסטינית" ועל עבודה מצוינת של דיפלומטים "פלסטיניים" בזירה בינלאומית. אבל יש גורמים נוספים שהשפיעו על הצלחה הזאת, גורמים שאינם קשורים באופן ישיר עם עבודת ההסברה של דיפלומטים וערוצי תקשורת "פלסטיניים" (עבודה, דווקא, מושקעת מאוד ומצוינת), אלא גורמי סביבה שאפשרו את הצלחה כזאת.

גורם ראשון הוא חוסר הסברה ישראלית אפקטיבית בזירה בינלאומית. אין לנו דבר כזה - הסברה אפקטיבית. פיקטיבית דווקא יש... והיא נקרא משרד ההסברה והתפוצות. כמובן, יש להם רעיונות טובים ומעולים. לדוגמה, רעיון לשתף את תיירים ישראלים בעבודת ההסברה. אבל לדעתי האישית הרעיונות כאלה הם איכן טובים (לפחות קיימים רעיונות כאלה ואפילו מנסים ליישם אותם), אבל לא כל כך אפקטיביים לפי מבחן התוצאות. למה אני חושב כך. כי גם אני מנסה ליישם משהו דומה. אני אישית וחברים שלי מנסים לשכנע אנשים בפורום אינטרנטי רוסי בצדק של צד ישראלי. אנחנו דווקא מצליחים לזמן מה... אבל פתאום מופיעות בערוצי טלוויזיה ואתרים חדשותיים רוסיים תמונה או סרטון עם איזשהו ילד "פלסטיני" בוכה עם סיפור מדומיין מטורף... ושוב יש צורך לבנות יחסים אישיים טובים עם גולשים אחרים בפורום... זאת מפני שתמונה וסרטון הם יותר חזקים מאלף מילים ולא משנה שהסרטון הוא מבוים והסיפור מאחורי התמונה הוא מדומיין ואין לו כמעט שום קשר עם מציאות (כמו ל-100% של סיפורים של צד "הפלסטיני"). אחרי שתמונה או סרטון כאלה מופיעים, אני וחברים הופכים לבלתי אמינים. אני, דווקא, חושב שלאנשים פרטיים מותר ואפילו מומלץ לעסוק בהסברה ברמה כזאת אפילו אם אפקטיביות שלה היא מוגבלת, אבל לא למדינה. מדינה צריכה להשתמש בטקטיקות ההסברה אפקטיביים ולמדינה צריכה להיות אסטרטגיית ההסברה לטווח ארוך.

גורם שני הוא עיתונאים של ערוצי תקשורת בינלאומיים בגדה מערבי ובעזה. עיתונאים האלה הם פרילנסרים והם "פלסטינים" שעובדים בשתיים-שלוש עבודות. זה טוב לערוצי תקשורת בינלאומיים מפני שהם משלמים פחות כסף, זה טוב לפרילנסרים אלה מפני שהם מקבלים כסף טוב עבור עבודות בימוי ודמיון שלהם וזה טוב גם למנגנוני הסברה "פלסטיניים" של פת"ח וחמאס שהם מקומות עבודה נוספים של פרילנסרים האלה.

גורם שלישי הוא מורכב יותר, פסיכולוגי יותר. אובמה רוצה להצליח במדיניות חוץ. לאנשים נורמליים הצלחה במדיניות הזאת זה משהו שמביא תועלת למדינה שלהם, אבל לאנשים כמו אובמה זה הקמת מדינה "פלסטינית" ב"גבולות  1967". אני חושב שדיפלומטים אמריקאים דחפו ושכנעו את ממשלות מדינות אמריקה לטינית להכיר במדינה "פלסטינית". אולי אני טועה, אבל אובמה כל כך רוצה להצליח במשהו.

יש כמובן גורמים נוספים, כמו, למשל, מצב כלכלי קשה במדינות אמריקה לטינית שגורם לאי-שקט חברתי. אולי ממשלות של מדינות האלה מנסות להעביר את תשומת לב של תקשורת לאומית שלהם והציבור מבעיות פנים שלהם לבעיות של אזור שלנו.