שליטה נשית, אלוהה
אם הייתי יכולה לספור את הפעמים שבהם נשאלתי מהי שליטה נשית, ו/או האם היא קיימת, אולי הייתי מצליחה לספור יותר מ-10 אצבעות. ואני כרגיל, מרימה את הכפפה. בסדרה בת מליון חמש מאות שלושים ושש פרקים, אעסוק בדמויות נשיות מהעבר, שיוכיחו ללא ספק, ששליטה נשית גם אם היא נדירה, קיימת ואיתנה. בשלב השני, אם עדיין כוחי יהיה במותני, נעסוק בשליטה הנשית בעולם הבסד"מ. לנוחיותי האישית ערכתי את החומר כך שהוא יעסוק בחלקים הראשונים שלו, בשליטה אלוהית (פגאניזם ושלוש הדתות המונוטאיסטיות), בדמויות מלכותיות, בפוליטיקאיות ראשי ממשלות ולקינוח במציאות הישראלית. מקווה שתהנו, שירלי.
עוד משחר תרבותה של האנושות, לפני כ-25 אלף שנה לפנה"ס, עסק האדם בפיסול וציור. בין הממצאים שנותרו כיום ניתן למצוא צלמיות (צלמית = פסלון קטן ממדים בצלם אדם או בעל חיים) ופסלים העוסקים בהערצת הדמות הנשית. המוכרת והידועה שבכולן, היא "ונוס מוילנדרוף": זהו פסלון בדמות אשה גדולת איברים העשויה בצורה מונומנטאלית – עצום וגדול מימדים למרות שהפסל עצמו קטן (גובהו 11 ס"מ). כפי הנראה, הפסלון היה סוג של קמע. פסל בדמות אישה, כנראה אלת פריון. החזה הגדול והבטן השמנה מעידים על כך, כמו אבר מינה המודגש. יתכן שהצבע האדום בו נצבעה מתקשר לדם, לקרבן.
ונוס מוילנדרוף השער מסודר בשבע מעגלים קונצנטריים, המספר שבע, בתקופה מאוחרת יותר, נחשב למספר מאגי, המביא מזל טוב. יתכן כי הפסל שימש כמביא מזל טוב ליולדות או לנשים המבקשות להרות. הפסל גושי ומישושי. הפנים אינן נראות, הן לא חשובות, אין צורך בתיאור אינדיווידואלי. הידיים קטנות ומונחות על החזה, הרגליים מנוונות, רק אברי ההפריה וההנקה מודגשים. הבטן הגדולה המסמלת אולי שפע מזון. יתכן שהפסל סימל אלת אדמה שתפקידה לדאוג להצלחת השבט, כמספקת מזון. דמות מאגית המביאה לשפע. אולי שימש כקמע שאחזו בו הנשים היולדות, או הציידים כשיצאו לצייד. זוהי למעשה תחילתה של התרבות, תרבות שבה האם הייתה הפטרונית.
נשים בתפקיד אלוהה
אלות מצריות מתוך 22 אלילים מוכרים, 8 אלוהויות הן נשים: חתחור / ח'וואת – אלת היופי האהבה והמוזיקה, מע'ת – אלת הצדק, החוק והאמת, נוט / אלת השמיים – השולטת בכל, נפתיס – האלה המגינה על המתים, קטש – אלת האהבה והיופי (ללא פריון) תאורת – אלת ההריון והפריון, תפנוט – אלת המים והפוריות, והמוכרת מכולן, איזיס – אלת האמהות, הפריון והטבע.
אלות כנען אשרה (או אשרת) - נקראה גם "רבת עתירת ים", "אלת" ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, אשתו של אל ואם האלים: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה, כָּל עֵץ – אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ:וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה – אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ:" (דברים ט"ז, כא-כב) עשתרת (מכונה גם מלכת השמים) היא אלת היופי, המלחמה, הפריון והתשוקה ומגינת הבית
גם בתרבויות רחוקות, שאינן קשורות לתרבות המערבית יש לנשים תפקיד חשוב כאלוהות: אצל ההינדיים (הודו, סין, יפן, מונגוליה ושות') בולטת האלה קאלי (או קאליקה) היא אלה הינדית אשר דמותה כרוכה באנרגיה אינסופית. השם קאלי משמעותו "שחור", אולם הוא כרוך אף באטימולוגיה עממית ב"כוח הזמן" (קאלה). דמותה של קאלי בהווה נתפסת כאלת הזמן והשינוי. לעתים היא מוצגת כאלה אפלה ואלימה, והתממשותה המוקדמת ביותר כדמות של השמדה, עדיין בעלת השפעה.
קאלי של פוליי.
בתרבות האינדיאנית (אמריקה) אצל האצטקים בולטות: צ'יקומקואטל: אלת הפרנסה, והפריון; צ'לצ'יוטליקואה: אלת הנהרות והאגמים; קואטליקואה: אלת האדמה, אמו של ויצלופושטלי; בעוד שבתרבות האינקה נציין את פאצ'אמאמא: אלת האדמה.
קואטליקואה בתרבות המערבית, שממנה כולנו מושפעים, ניתן למצוא בעיקר את האלהויות היווניות (המיתולוגיה) והרומיות. בולטות ביניהן הן: הרה, מלכת האולימפוס, אלת הנישואין, האמהות והלידה (יונו, אצל הרומאים); אפרודיטה, אלת האהבה והיופי; אתנה, אלת החוכמה והמלחמה (מינרווה ברומי); וארטמיס, אלת הציד.
אפרודיטה של בוטצ'ילי
אבל חשוב מכך, לציין את מיתוס האמזונות: במיתולוגיה היוונית, יוחד מקום לעם של נשים, לוחמות שמשכנם כונה "ארץ האמזונות" ומוקם בקצה האויקומנה. האמזונות ראו עצמן כבנותיו של האל ארס. לפי סברה אחת, מקור שמן מהשפה הארמנית, ופירושו "אשת ירח". כלומר, האמזונות היו כוהנות של אלת הירח או לכל הפחות, ביצעו פולחן דתי הקשור במחזור הירח. לפי סברה אחרת מקור השם מהשפה הפרסים ופירושו "לוחמים". בגרסה היוונית הפרוש של השם הוא "חסרות שד", אולם המחקר כיום נוטה לראות בפירוש "אלו שלא הניקו אותן". כנראה שמקור האגדה (?) הוא במפגשים של היוונים הקדמונים עם נשים לוחמות מקרב הסקותים. יחד עם זאת, תיאורן בביגוד פרסי מעיד על האפשרות שמדובר בנשים מהאזור ההוא. כך או כך, היוונים התפלאו מהיפוך התפקידים, ולכן כינו את האמזונות כ"ברבריות". האמזונות מתוארות כפרשיות מעולות, בעלות מיומנות גבוהה בקשת, ומשלח ידן היה ביזה ושוד. לפי האגדה נהגו לכרות את שדן הימני, על מנת לאפשר טווח רחב יותר בשימוש בקשת. מלבד היותן לוחמות אמיצות ונועזות הן נחשבו גם כנשים בעלות כבוד, יושר והגינות. הן היו מוכנות לסכן את חייהן כדי להציל בשעת צרה את חברותיהן. האמזונות הכתירו לעצמן שתי מלכות בו זמנית: האחת תפקידה היה בניהול ענייני החוץ (מלחמות) והשנייה אחראית על ענייני פנים הקהילה. לגברים שבקהילה היה תפקיד של נותני שירות, בלבד! היחס אל הגברים היה משפיל ואדנותי: הגברים שימשו כעבדים, משרתים ומרביעים. בשנת 1950 התגלה אתר קבורה, בדרום אוקריאנה, שם התגלו קברי נשים רבות שהכילו חרבות, חיצים ושריון. ממצא אשר ללא ספק מאשש את האמונה היוונית, בדבר קיומן של נשים מיתיות אלו, אשר תקפו את אתונה, והפסידו בקרב. בשלב זה, נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שנעלמו הנשים מהזירה האלוהיות? התשובה לסוגיה הזאת, איננה סבוכה. כניסתן של הדתות המונוטאיסטיות שינתה את התפיסה האלוהית. יחד עם זאת, לנשים נותר תפקיד חשוב, גם אם הדתות נוטות להעלימו, או להחביאו.
האמזונות, פסיפס מבית הנילוס שבציפורי |
