לילה,מנסה "לרקוד" על שתי בחינות. לא שזה מצליח לי

שותה שוטים של קולה בשלוק.

מבקשים ממני להיות מרוכז בבחינות בעיקר וקצת בעבודה שיש לי ואחרי שהמבחנים יגמרו,לראות אולי היא מתגעגעת ומרגישה חוסר בתוכה ואולי לנסות,לראות אולי יש כאן פתח למשהו חדש ישן שיכול,יכול וצריך להיות בעולם מתוקן.

כל כך קשה, קשה להיות מרוכז כשכל הראש שלי מלא בה

שאני לא מפסיק להסתכל בעיניים שלה שניבטות אלי

ואני כולי,משתגע,משתולל בתוכי,

איך, איך ? אני שואל את עצמי

איך היא ויתרה?

איך בחורה אינטליגנטית כל כך  ובעלת יכולות לא רואה את התמונה הכוללת

?

אם היא נסערת ממישהו חדש עכשיו אני לא יכול לדעת.

אם היא עוד מרגישה כלפיי משהו אני לא יכול לדעת ויש לי תחושה פנימית שגם היא לא סגורה על זה

ההתנהגות שלי החלה להיות מונחית לפי השאלה,מה היא הייתה רוצה?

אני מנסה לגדל שיער עד כמה שאפשר,למרות שהגנים הדפוקים דוחקים דווקא בי'

כי ככה היא אוהבת אותי,עם שיער על הפדחת שהולכת ומבליטה לצערי,שוב הגנים הדפוקים של הפולנים האשכנזים,אבל השער,דליל אמנם, כרגע צומח,כמו שהיא הייתה רוצה.

החצ'קונים שנעלמו  במחיצתם, חוזרים ומופיעים כנראה בגלל הורמון הגעגוע הזה         ואולי בגלל  הלחץ של הבחינות

אני מתגעגע וכואב,כואב על מה שיכולנו להעניק אחד לשנייה ולא נוכל להעניק,כי צד אחד מתקשה לקבל.,כי צד אחד מתקשה להכיל כרגע.

"יש לה כלי קטן מאוד" אמרו לי  וצדקו

ואולי בכלל היא חולמת על משהו אחר שלא אוכל לספק לה?

משהו שנלקח ממני,וגם ממנה.......

אולי היא חולמת על אחד כזה גבוה כמו הנסיכים האלה שיש באגדות

אם תשאלו אותי,היא בהחלט סינדרלה,רק שבמקרה הזה אני רציתי ועוד רוצה ואולי מקווה עדיין בטמטום להיות הנסיך

אז נכון שאני לא הטייפ קאסט המתאים לנסיך,לא בנוי לתלפיות לא עובר את המטר 75 אפילו אין לי בלורית מושלמת.....

לנסיך בטח שאין לא אובר וויט ובטח שלא מקלות ברזל שהוא תקוע איתם,בגלל  שהאמא שלו החליטה לפני 23 שנה שבא לה לעשות סקס עם המלך הטיפש.

האמת שלפי מה שאומרים  לי גם היא לא הליהוק המושלם לנסיכה מעצם טבעה,מעצם העובדה שהיא כמוני ברוב הדברים,נניח שזה נכון למי אכפת?

בשבילי היא תמיד תהיה נסיכה לא משנה אם זה יחזור להיות אי פעם בגדר מציאות  או לא

אבל אם נחזור למציאות אני שב ושואל,למה  היא ויתרה?

למה היא לא הייתה מסוגלת לראות בעצמה מה שאני ראיתי בה,?

אמנם אין כאן הגיון אבל אני הולך בראש לפי היגיון מאוד בריא

הרי כל אחד מאיתנו חזק איפה שהאחר חלש

אנחנו יכולים להשלים זה את זו בכל המובנים.... כמעט.

הרי שנינו אינטליגנטים בצורה חריפה ככל שעובר הזמן אני מבין שאני לא אפגוש עוד אחת עם אינטלגנציה.כזו,עם רמה כזו גבוהה של אמביציה שעם רמה כזו,היא תגיע לאן שהיא רוצה למרות כל הקשיים ואולי בגללם.

אני רואה הרבה אחרות,גם נכות כמוני וגם לא,ותאמינו לי עדיין אני משוכנע שאין עוד אחת כמוה ובטח שלא יותר טובה ממנה .

אז יש לה בעיות,מתקשה לקבל,להכיל יש לה שריטות,הרבה, כמו שלי ולכל אחד בעולם הזה  יש.

תמיד אני הייתי זה שנלחם והיא זו שנגמר לה הכוח

הכוח בכל מה שקשור אליה עוד לא נגמר לי,אבל כרגע אין לי מה לעשות איתו

משהו בתוכי אומר לי שיש לה רגשות,לא בעוצמה כמו אצלי אולי אבל יש לה.

כל כך הרבה סטירות חטפתי ממנה בשנה וחצי האחרונות.

כל כך הרבה פעמיים היא הייתה לא יציבה.

בבוקר אהבה אותי,בלילה שנאה וההפך

כל כך הרבה פעמיים היא שברה אותי ועוד שוברת.

חצי שנה כפתה עלינו להיות בנתק ואהבה אותי מרחוק.

והכאיבה גם לה וגם לי

לא שלא הגיע לי,אבל לפעמיים אני חושב שאם האהבה שלה הייתה יציבה הזמן הזה היה מתקצר משמעותית.

רוב העולם היה בורח מאחת כזו,מתוסבכת עוד לפני שהיא הייתה מספיקה לברוח בעצמה בגלל המעמסה הרגשית,בגלל חוסר היכולת שלה להאמין בעצמה בעיקר ובעובדה שאוהבים אותה ככה,כמו שהיא

למרות הכל..............

לא אני,אני עדיין מתכוון לעמוד במה שאמרתי לה גם בעתיד,הבטחתי לה עשרות פעמיים שאני יאהב אותה,כל עוד היא תיתן לי....

כי לצד כל מה שאין לאהוב בה,יש המון מה לאהוב בה  וזה,זה מנצח הכל

לפני שבועיים,הייתי קרוב אלייה כל כך קרוב  ל36 שעות  הייתי שם במסגרת איזה משהו שאני עושה

ואז הרגשתי שגם לי כבר אין כוח הייתי צריך לשכנע את עצמי למה אני כאן בנקודה הכי רחוקה  ב2 בלילה.

כסף מסובב תעולם,מסתבר שגם אותי……

כל הזמן חשבתי אוח,אם היינו עכשיו …….

ולמה אף אחד לא הזהיר אותי קיבינימט,שכל כך כל כך קר שם בלילה,קור שלא היה מבייש את סיביר……

והייתי צריך לזייף חיוך ולא יכולתי,ברור לכם למה.

חזרתי מהר מאוד עם שפעת……. וצינון שאותו שומעים גם היום….    

אם היא תקרא את המשפט הזה בטח תחטוף התכווצות בבטן אבל בהתחשב בזה שלפי מה שהיא אמרה היא לא תקרא כאן כדי לא להתגעגע יותר אז……..

עצם המשפט הזה שהיא אמרה לי,מראה שיש לה משהו,משהו שהיא מפחדת לפתח ,געגוע שהיא  מפחדת לחדש ,כי אם יתחדש יבעט בכל כולה בלי הפסקה

ממש כשם שהוא בועט בי.

אתמול חשבתי על זה שאמרתי לה,כשהיא עוד הייתה כאן שזה הכל עניין של רצון,במקרה הזה,זה לא עניין של חוסר יכולת

אולי היא לא רצתה מספיק.

אולי תשוב ותרצה.

אבל כרגע לפחות אין לה את הביטחון הדרוש לה כדי שאהיה בחיים שלה,כמו שכל כך אהבה עד לפני תקופה  מסוימת..

לפעמים בא לי לזרוק את הכל,הכל, כל מה שנשאר ממנה,אבל אז אני אומר לעצמי שזה לא ימחק את מה שאני מרגיש.

כל הטוב שהיה לי איתה,כבר מחק את כל הרע

והיא עושה לי טוב.

כשהיא כאן אני לא צריך הרבה.

אבל משהו בי מרתיע אותה ואני לא יודע מה זה

הלוואי שהייתי יודע.

גם אם היא מתגעגעת אלי היא לא תחזור כל כך מהר

כי היא נעולה על המחשבה: שאני והיא זה בחיים לא ילך

למה? אלוהים יודע

אולי באמת גם לי מגיע משהו אחר,              

אולי מגיע לי משהו אחר,אבל אני מרגיש מה טוב בשבילי

אולי היא רוצה לחיות בסוג של חלום,חלום שאני מאחל לה שיתגשם..

יכולתי לעזור לה להגשים אותו.

והיא? היא יכלה לעזור להגשים את החלומות שלי.

יכולנו לחלום את אותם חלומות

ואולי  חלמנו לתקופה קצרה את אותם חלומות.

שאפנו אותן שאיפות .                    

אולי עוד נחלום ונשאף יחד

כי מי יודע מה צופן  העתיד

אפילו כל מי שסביבי,ישמח בשבילי אם היא תחזור כי יודעים מה אני יכול לתת לה ומה היא יכולה להעניק לי,בלי להתאמץ יותר מדי........

נכון,עם כל החסרונות של שנינו ביחד זה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו,אנחנו לא חזקים במתמטיקה אבל אני יודע שמשני מינוסים,יוצא פלוס.

בנתיים ,רק  הזיכרון נשאר ולפעמיים בין בחינה לבחינה נוזלות להן דמעות,מקשה על הלמידה בטח שזה מקשה,אבל אם הייתה כאן הייתה מושיבה אותי בכוח ללמוד

ומשהו בתוכי אומר לי שגם אצלה הדמעות יורדת בשקט,כמעט כהרגלה

זו שמבצבצת לה מדי פעם,נטולת מסכות.

זו האחת שאני אוהב.

יאהב.

האם גם היא?

רק אלוהים יודע

אולי גם הזמן יודע

חבל שהוא לא יודע לדבר........