שני חלקים לפרק היהדות. הראשון עוסק בתפיסה הגברית את הנשים. כותב התנ"ך, שהוא למעשה, כותבי התנ"ך, הוא-הם גברים. והדבר נושק לפיהם. כך גם לגביי הפרשנים, הפרשנות ושאר העיוותים.

האישה בסיפורי המקרא
מעמדה של האישה בתקופה המוקדמת אמביוולנטי. מחד, נשים מעטות מוזכרות בשם ובתפקיד, דבר המעיד שהיו נשים מעטות בקדמת הבמה הציבורית. עם המעטות שמוזכרות נמנות האמהות (שרה, רבקה, רחל ולאה) בנות לוט ובנות צלפחד, יוכבד (אם משה), מרים הנביאה (אחות משה), הנביאות דבורה וחולדה, המלכות עתליה ואיזבל, רות המואביה, אביגיל אשת דוד המלך, מיכל ומרב, בנותיו של שאול המלך, אסתר המלכה ועוד דמויות רבות שנמצאות במיעוט, הן מבחינה כמותית והן מבחינת תפקידים. המקרא אינו מעלה התנגדות לתפקודן בעצם היותן נשים, דבר המעיד על כך שבתקופת המקרא היה זה אפשרי לנשים לכהן במשרות ציבוריות ואף בתפקידי דת מסוימים (נבואה). מאידך, התנ"ך משמיט שמות נשים, וקורא להן על שמות גבר שהן בזיקה אליו כמו בעל או אב, אף שהוא מספר עליהן, כמו אשת נח ונשות בניו, אשת מנוח - אם שמשון, בת יפתח ועוד.
התייחסות ישירה לנושא אנו מוצאים כבר לאחר החטא הראשון, שם נכתב בפירוט העונש על החטא במהלכו פיתתה חוה את אדם לאכול מפרי עץ הדעת- "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך". מן הכתובים ניתן להבין שמלכתחילה בגן העדן המצב האידאלי היה השוויון, ומעמדה הנמוך של האישה נובע מהחטא והוא למעשה עונש משמים. התורה אינה פוסלת שינוי של מצב אי שוויוני זה, ובמשך הדורות גם אדם וגם חווה משתחררים מהקללות שקוללו בהן, באמצעות השיפורים הטכנולוגיים שהאדם מכניס לעולם.

יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס, ציור של קארוואג'ו משנת 1598

מעמד האישה בתקופת המשנה והתלמוד
בתלמוד ישנה מחלוקת אם חווה נבראה מצלעו של האדם הראשון או שהם נוצרו דו פרצופין (שתי ישויות שלמות, גב אל גב). יש המקשרים מחלוקת זו למעמד האישה בעיני חז"ל, האם היא שותפה נספחת או ישות שווה לגבר.
לפי ההלכה יש לגבר זכויות וחובות רבות יותר מאלה של האישה: האישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, אולם היא יכולה לקיים מצוות אלו, ולפי הפוסקים האשכנזים אף לברך עליהן. מלבד מצוות עשה שהזמן גרמן מחויבת האישה בכל שאר המצוות, ובפרט במצוות לא תעשה, למעט שלוש ("בל תקיף", "בל תשחית" ו"בל תיטמא למתים").
חז"ל אסרו לגבר להרבות בשיחה עם האישה ואמרו "שכל המרבה שיחה עם האישה, גורם רעה לעצמו, ובטיל מדברי תורה, וסופו יירש גיהינום" או האמרה "נשים דעתן קלה". עם זאת אמרו חז"ל גם: "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש" עוד הוסיפו, "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה".
האישה פסולה לעדות בין בדיני ממונות ובין בדיני נפשות‏, פסולה להיות שופטת ולמעשה פסולה לכל תפקיד שיש בו שררה.
חז"ל פסקו שאשה לא תהיה מורה לילדים קטנים בשל צניעות, לא תקרא בתורה בציבור, מפני כבוד הציבור‏, לא תשא כלי נשק, ואינה משתתפת במלחמה, מפני שאין דרכה בכך, אלא אם כן מדובר במלחמת מצוה.
קיום המשפחה על פי התלמוד הוא פטריארכלי. אין לאשה נשואה מעמד עצמאי בכלכלה. הגבר מחזיק ברכוש וקובע כיצד להשתמש בו. בהתאם כל רכוש שנכנס לאשה ממעשה ידיה, יהיה שייך לבעלה. רכושה מלפני נישואיה נותר שלה, ואילו הרווחים מהקרן שייכים לבעלה. במידה ונפטר אב המשפחה, אין האישה ובנותיה יורשות, אלא מקבלות הן מהירושה קצבת קיום עד לנישואיהן‏.
בברכות השחר שבתפילת שחרית הגבר מברך, לצדן של הברכות "ברוך שלא עשני גוי" ו-"ברוך שלא עשני עבד", גם "ברוך שלא עשני אישה" (בעוד האישה מברכת "שעשני כרצונו"). אף שהרצף שבברכות מדבר בעד עצמו, פרשנות מקובלת היא כי מספר החובות ההלכתיות הרב יותר הוא הסיבה לברכה זו.

בריאת חווה, מיכאלאנג'לו, הקפלה הסיקסטינית