אתה גומר לי על הבטן. ואתה יודע שהיא, יותר מכל שאר שאריות הגוף שאני, היא הכי רגישה. מערבל לי אותה. אפילו להקיא כמו שצריך אני לא מצליחה ------------- אתה צדקת אז. זה באמת היה התור שלך להרוג ------------ ומי לאשם אליי ----------- אמונה: הכל מסודר מלמעלה (הכל מבולגן לי בלמטה) בוא נחזור בתשובה לרצפה ------------ ומה בין הצטלבות דרכים לצליבה (תתחיל ב-ל-ק-לף את העור של עצמך)

---------------

יאֶה המראה סביבֵך סובבתי, נסחפתי סחרחור.

שופע שלהבת תופס אותי בגרון ריח הרחם

כריח הצעקה. כשאת גומרת הים מתכווץ עד לאופק.

יאה זכרון דמנו רוקד לילות באוויר הפורח,

ריקוד דודים הבא במתקו ועושה פריו.

כבַד צמא ורוויה הרגשתי מעמקים. יאה המראה

מן הגג הפתוח תמיד לברכה נשבה תשוקת עולם

עם הלילות המהוללים ביותר לבלי שוב,

וצוף ניגר לרוב עד מאחורי כפות רגלינו.

ועכשיו אני נוגע לאט בזַכרותי, עונג מתמלא

בַזיכרונות המהלכים בי כמסע מפואר סביב עצמי.

(א. רייך)

קדש אותי ורחץ אותי

תכרפס אותי עלים רכים גבעולים קשים

וחצה אותי. לשניים

לשתיים שהן אני

הקטנה והגדולה

השדה והמלאכית

הצוחקת פרא והבוכה

הצועקת אֶבֶל והשקוטה

הממיתה אותך יום-יום והמחייה

הירוקה שאני והאדומה

הרכות שאני במקלחת החמה והדרדר שאני כשהמדבר שממה.

חצה אותי.

ים סוף

קטן עלינו.

יום של סוף

תמיד מגיע בהפתעה.

---------------

אנחנו בשדה של פירורי עוגיות. את ואני. ואת לוחשת

את שמי, וצורחת את שמי, ולהרים שמסביב לא אכפת.

ולהרים לא אכפת ממני. אני מוציא מרקר צהוב זוהר,

וצובע את תוך עפעפייך בצהוב זוהר. ואת צוחקת, ואני

יכול להתאבד בתוך הצחוק הפראי שלך, זונת התפוזים

שלי.

(ת.א.א)

-------------

איזה טעם יש לדם שלי בפה שלך?

-------------

תולדות הערגה, פרק קַ"ח

את הבטן (למנח הראש) קַ"ח את הגב (כמזבח לקורבן האצבעות המדויקות המציירות אותי) קַ"ח את העיניים הפעורות-מתכווצות-בכאב (זה נצרב כמו על דיסק התודעה) קַ"ח את הדמעות כמו כספית נוזלת עשויה זהב (למשמר בכספת נעולה אצלך ביד) קַ"ח את מערת האור ומערת החושך (רעל מתוק שרקחתי לך) קַ"ח את הריח כמו ברזל חם (מסיכת הריתוך לא עוזרת עכשיו) קַ"ח את הקול שנפלט ממני מבלי משים איך ששמת אותך עליי (זה צליל נדיר עם השם שלך עליו) קַ"ח את הלשון הזו (שידעה את כולך ונדמה שגמרה ועלתה בסערה ובפיה הברה יחידה) קַ"ח את הידיים האסורות האלה (כמו אזקת אותי בחוט-כיפה-רקמה שקופה) קַ"ח את עיני האלה-איילה האלה (שתקפו אותך בשנתך ובעוררותך) קַ"ח את הירך השביר הפריך (להחיות את הפרקים בכף היד שלך) קַ"ח את המותניים הרכות המונחות למולך (ותחזיק חזק למתן את הנפילה, עשה אותן למעקה בטיחות לי, לך) קַ"ח את העיקול הזה שבסופו יש עוד (ושלא תפחד. זה אפפעם לא באמת נגמר) קַ"ח את העורף החשוף לך, חשוף ולא דרוך, רק תזיז את השיער (כמו אמא חתולה וגור. כזה שאסור להפריע. העורף שלי לך וזקיקי השערות קולטים לחישה) קַ"ח את האוזניים (ששמעו קולות שבאו מתוכן וממרחק) וקַ"ח את מיתרי הכל (והקול שלי שהדהד אצלך בראש והפך לחי וקיים וזך בחמלתו)  קַ"ח את השפתיים האלה מלאות הדם שהתערבב עם שלך (והמלמול הזה שלא נגמר לי בשבילך) קַ"ח את התוך והפְּנים העצובים, שראית כשהתפזרתי על הרצפה (מראה שמענג ומחריד אותך, אני יודעת. אל דאגה)

זה פרק קַ"ח

עד ששוב יגיע פרק קַ"ט

----------------

קמתי לא טוב

הייתי אמורה להבריק

ויצאתי מט

(א. משעול)

http://www.youtube.com/watch?v=7Lb7NJ2CI1U&feature=related