אחרי שחיבקנו את הצער

אחזנו ידיים

ועפנו לשמיים פתוחים

במהירות אדירה.

שם,ניתקנו כמעט הכל

ועפנו לשתי דרכים שונות

בכל הכח שנותר

עיניי נעצמו מחוזקה של הרוח

פיך נפער,לקראת טעם החופש

דהרנו זה מזו

במהירות הדרור.

כשתש עלי כוחי,האטתי

עד לא יכולתי עוד לשאת

פניתי לחפשך ולא היית

האופק הפך בהיר ובלי סימן

ואני צללתי מטה

אל סלע גדול ויציב

שם,חיכיתי לשובך,

ואני עוד כאן

שקוע בין סדקיי סלע קיומי

את אינך

וקר לי

נורא.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)