כשהימים היו ימי אהבה חורכת..וכל מבט אמר ביחד..

היו אלו ימים של אור,שמיים יפים וקשת מלאת צבעים..

או אז נולדו שני בנים,כל אחד מהם חמדת הארץ..

אז גם נכנסו להם החיים למסלול לקראת האופק,,,

אבל היו גם עננים שבאו לעיתים וחלפו,ימי אור התחלפו

לפעמים בעננים קודרים,ולחילופין בפיוס ואהבה לעיתים..

כי ענף שנשבר לא תמיד ניתן לאחות,ולהמשיך לגדול

כך חלפו כמעת 15 שנים והנה בסופם נפרדים כי כבר

הזיק בעיניים התחלף,והברק נעלם,ושמחת בית השואבה

התחלפה גם בחשדנות,,או אז הגענו להסכם פרידה הכי יפה שניתן,

אולי עוד כמה ימים של ניסיון שנכשל,,ופרידה.

אז עוברים להם ימים של גיבוש,התחזקות,וחיזוק האני,והבטחון והאישיות...

ואז פלירט קצר לבדוק שאתה עדיין מושך,,,,,,

והיום את כן את זאת שידעה כמוני כמו אחרים את אותם תהליכים,זאת שעדיין מאמינה

באהבה,איפה את,,לבנות קירות תומכים,לתת בכבוד,להעניק פרח..

לבהות בשקיעה, להקיץ עם הזריחה,,לבוא לקראת עם פירפור חדרים....

לבנות לנו קן,,קן חם קן לחיים.